ת"פ 28367-08-20

תקציר

בית המשפט הרשיע את הנאשם בשני אישומים: עבודה כקבלן כוח אדם ללא היתר ואי תשלום שכר מינימום לעובד ומסירת תלוש שכר. באישום הראשון התייחס בית המשפט לכך כאל אירוע בודד הנובע ממעשה בודד – עיסוקו של הנאשם ללא היתר – ולא כריבוי עבירות. הערך החברתי הנפגע מפגיעה זו הוא ההגנה על זכויותיהן של אוכלוסיות מוחלשות. בית המשפט קבע את טווח הענישה על עבירה זו על 45%-75% מהקנס המקסימלי, שהוא בין 6,480 ל-10,800 שקל. האישום השני מסווג כאירוע אחד הכולל שני מעשים שונים. מעשים אלה, אי תשלום שכר מינימום ואי מסירת תלוש שכר, פוגעים בזכויות הסוציאליות של העובדים. בית המשפט קבע כי טווח הענישה על אי מסירת תלוש שכר יהיה בין 10% ל-30% מהקנס המקסימלי, כלומר בין 1,460 ל-4,380 שקל. בעוד שהעונש המקסימלי על אי תשלום שכר מינימום במקרה זה הוא 226 אלף שקל, בית המשפט קיבל את הסדר הפשרה שהציעו הצדדים וקבע את הקנס על 1,000 שקל. בקביעת העונש התחשב בית המשפט בגורמים שאינם קשורים לביצוע העבירות, לרבות עברו הפלילי הנקי של הנאשם והבעת החרטה שלו, והחליט שלא לחרוג מטווחי הענישה שנקבעו. בסופו של דבר נגזר על הנאשם לשלם קנס כולל בסך 12,560 ₪, בחלוקה הבאה: 8,640 ₪ בגין עבודה כקבלן ללא היתר (60% מהעונש המקסימלי), 2,920 ₪ בגין אי מסירת תלוש שכר (20% מהעונש המקסימלי) ו-1,000 ₪ בגין אי תשלום שכר מינימום. קנס כולל זה ישולם בשישה תשלומים חודשיים שווים החל מה-1 בספטמבר 2022. בנוסף, נדרש הנאשם לחתום על התחייבות בתוך 30 יום מיום מתן גזר הדין להימנע מביצוע עבירות אלה לתקופה של שלוש שנים, בסכומים השווים לקנסות המרביים הקבועים לכל עבירה.