ע"מ 16032-04-14

תקציר

המערערת, חברה קבלנית בנהריה, ערערה על החלטת ועדת הערר של מרחב תל אביב בדבר זכאותה לפיצוי בגין נזקים עקיפים שנגרמו לכאורה כתוצאה ממלחמת לבנון השנייה. החברה טענה כי המלחמה אילצה אותה למכור דירות לא מכורות במחירים נמוכים יותר וגרמה להתמשכות פעילות הבנייה, מה שגרם להוצאות מימון ותקורה נוספות. מינהל מס רכוש פסק תחילה לחברה פיצוי בגין אובדן רווחים, אך החברה ערערה וביקשה פיצוי נוסף בגין נזק עקיף. ועדת הערר דחתה את מרבית טענות החברה, וקבעה כי לא הצליחה להוכיח די הצורך את הפגיעה ואת הקשר הסיבתי בין הנזק למלחמה. עם זאת, הוועדה הורתה על פיצוי בגין הוצאות מימון נוספות בשל הארכה של חודשיים בבנייה. בית המשפט המחוזי, בקבלו החלקי את הערעור, מצא כי ועדת הערר שגתה בהערכתה את חומר הראיות. בית המשפט קבע כי די בכך שהחברה הוכיחה ירידה נומינלית במחירי הדירות בשיעור של כ-6% בהשוואה לרמתם לפני המלחמה, שכן הצדדים הסכימו על הערכים הנומינליים. ירידה מוסכמת זו היוותה עובדה מוכחת, למרות חוסר הדיוק המובנה בהערכות השווי. בנוסף, בית המשפט מצא כי החברה הוכיחה כראוי את הקשר הסיבתי בין המלחמה לבין ירידת מחירי הדירות בנהריה, שכן השפעת המלחמה על שוק הנדל"ן המקומי לא נסתרה על ידי ראיות של גורמים אחרים. באשר להיקפם הזמני של הפיצויים, קבע בית המשפט כי השפעות המלחמה נחלשו עם הזמן, דבר המצדיק הגבלה על התקופה שבעדה ישולמו פיצויי נזק עקיף. היא החליטה כי דירות שיימכרו בתוך שנה מתום המלחמה ייחשבו לצורך חישוב הפיצויים. בעקבות זאת, הורה בית המשפט למינהל מס רכוש לחשב מחדש ולשלם לחברה פיצוי על בסיס ערכי ירידת הערך הנומינליים המוסכמים, המוגבלים לדירות שנמכרו בתקופה הנקובה. בית המשפט גם אישר את החלטת ועדת הערר בנוגע להוצאות נוספות, ולא מצא עילה להתערב בקביעתה. כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות, ואילו המשיב ישלם למערער 15,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.