מ"ח 1706/09

תקציר

המשיב טוען כי יש לקבל את הבקשה לדחיית התיק על יסוד הראיות והעדויות שהובאו בבית המשפט. המשיב מדגיש כי הודעותיו של המבקש עצמו במשטרה וההודאה בפגיעה תומכות בהחלטת בית המשפט לתעבורה. זאת ועוד, המשיב מפנה לדיון המעמיק של בית המשפט המחוזי ולמסקנותיו בשאלת הסיבתיות, שהתבססו אף הן על ראיות מוצקות. לפיכך, המשיב סבור כי הרשעתו של המבקש מוצדקת ולא נגרם עיוות דין. המבקש, לעומת זאת, טוען כי לא היו די ראיות כדי להרשיעו בעבירה פלילית כלשהי וכי בית המשפט שגה בהערכת העדויות שלו ושל עד ההגנה. עם זאת, בית המשפט מוצא כי טענות אלה אינן מקימות עילה למשפט חוזר, מה גם ששאלות הנזק והסיבתיות נבחנו ביסודיות על ידי הערכאות הקודמות. גרסתו הראשונה של המבקש לאירועים, כפי שצוינה בתגובתו לכתב האישום, תואמת את הודעותיו במשטרה ובמהלך שחזור האירוע. טענות המבקש וטענותיו של עד ההגנה נמצאו חסרות שחר, ובית המשפט העדיף את הגרסה הקודמת שמסר המבקש. יתר על כן, בית המשפט קובע כי ההרשעה נתמכת בראיות מוצקות, לרבות הודעותיו של המבקש עצמו, וכי לא נגרם עיוות דין. עוד צוין בהחלטה, כי העונש שהוטל על המבקש הולם בהתחשב בעבירה ובתוצאותיה, ואינו חורג מהנורמה. לפיכך, בית המשפט דוחה את הבקשה ולא מוצא עילה להורות על משפט חוזר.