ע"א 7549/99

תקציר

הערעורים נובעים מהסכם פשרה בין צ'אקר לחברה מקבוצת 3M העולמית, בנוגע לאספקת מוצרים דנטליים. החברה העלתה את מחירי המוצרים בשנת 1994, מה שהוביל את צ'אקר, המפיצה שלה, לדרוש מהחברה להימנע מכך, שכן הדבר יפגע בעסקיה. הושג הסכם, המפרט את תנאי האספקה והתמחור. בהמשך טען צ'אקר כי החברה הפרה את החוזה בכך שסיפקה מתנות למפיצים אחרים וסירבה לספק מוצרים ישירות לאחר שהסוכן סירב לעשות זאת ללא עמלה. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסק לטובתה של חקיר ופסק לה פיצויים. שני הצדדים ערערו. בית המשפט העליון, בהסכמה עם החברה, קבע כי החוזה אינו משקף את כוונותיו הנטענות של צ'אקר וכי הוא לא הופר. פסק הדין לטובת החברה התקבל, ערעורה של צ'אקר נדחה, והיא חויבה לשלם כפל שכר טרחת עורך הדין של החברה. השופטת דורנר, יחד עם השופטים ביניש וריבלין, הדגישה כי יש לפרש את החוזה על בסיס ההבנה המשותפת של שני הצדדים, כפי שהיא משתקפת בתנאי ההסכם, בשילוב הנסיבות האובייקטיביות.