תא"מ 8758-03-18

תקציר

הנתבעת שכרה את שירותיה של התובעת, עורכת דין במקצועה, לייצגה בתביעה נגד המוסד לביטוח לאומי. שני הצדדים חתמו על הסכם שכר טרחה שלקח בחשבון את מצבה הכלכלי של הנתבעת, וקבע כי מרבית שכר הטרחה ישולם מתוך פיצויים עתידיים שיתקבלו מהתביעה. בין עורך הדין ללקוח התגלעו חילוקי דעות בנוגע לניהול התביעה, שהובילו למשבר אמון. כתוצאה מכך החליט הנתבע להפסיק את ייצוגו של עורך הדין. עורכת הדין טענה כי עליה לקבל פיצוי הולם עבור השירותים שכבר סיפקה, ואילו הנתבעת סברה כי לא היו חייבים לה תשלומים נוספים מעבר ל-5,000 השקלים הראשוניים מאז הסתיים הייצוג לפני סיום התביעה. בית המשפט בחן את ההתכתבויות והפעולות של שני הצדדים, ולא מצא ראיות להפרות אתיות, רשלנות מקצועית, הטעיה או הונאה מצד עורך הדין. נקבע כי משבר האמון הוא עילה מוצדקת לביטול החוזה, כלומר עורך הדין זכאי לשכר הולם. בית המשפט דחה גם את טענות הנתבעת בדבר הרחבת החזית וקיזוז, בשל חוסר ראיות. באשר לגובה השכר הראוי, קיבל בית המשפט את עמדת עורך הדין לפיה 5,000 השקלים היו מקדמה. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע 15,000 ₪, בנוסף ל-15,000 ₪ שכבר שולמו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. סכום זה חושב על בסיס מספר שיקולים: העבודה שנערכה בתקופת הייצוג, השלב בו הופסק הייצוג, הסכם שכר הטרחה והתעריפים המומלצים על ידי לשכת עורכי הדין. שני הצדדים חויבו לשלם שכר טרחה משלהם.