עת"מ 49110-04-17

תקציר

העותר, דולב, מנוע מלטעון נגד נוהל "מעין מכרז" שאימצה הרשות המקומית בעקבות כישלון המכרז הראשון. הם השתתפו בהליך ולא ערערו על חוקיותו. המועצה המקומית הייתה רשאית ליזום הליך חדש ללא מכרז פומבי בשל הניסיון הכושל, כפי שהוסמך בחוק. באשר להחלטות ועדת המכרזים, קבע בית המשפט כי הוועדה פעלה בסבירות ובתום לב. בחירתה של הוועדה להעדיף מכרז הכולל הן שירותי אספקה והן שירותי פינוי, כמו גם התחייבות המציע ויכולתו לבצע את העבודה בלוח זמנים מוגדר, הייתה מוצדקת. הטענה כי היה צריך להעדיף את הצעתו של דולב משום שהופקה בחלקה בישראל לא נתמכה בראיות משכנעות, למרות מכתבי רואי החשבון של החברה. התקנות המחייבות העדפת מוצרים ישראליים חלות רק על גופים ציבוריים מסוימים, והמועצה המקומית אינה ביניהם. גם אם כן, הוועדה הייתה רשאית לקבל את החלטתה על סמך העובדות שהוצגו. יתר על כן, הצעתו של דולב התייחסה רק לאספקת טנקים ולא כללה פינוי מכולות ישנות, שהיו חלק משמעותי מהפרויקט. בית המשפט הגיע למסקנה כי ועדת המכרזים הפעילה את שיקול דעתה כראוי ודחה את העתירה. דולב חויב לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 34,000 ₪. החלטה זו התקבלה בהתחשב בנסיבות ובשיקול הדעת הרחב שהוקנה לוועדה, כמו גם בהיעדר ראיות משכנעות שהציג דולב.