רע"א 1045/98

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לסכסוך על חלקת אדמה בנצרת. המבקש הראשון והפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית התקשרו בהסכם בנוגע לחלקה האמורה, שעליו ערערו בבית המשפט חברי הקהילה היוונית-אורתודוקסית. בהחלטת ביניים נקבע כי הפטריארכיה תחזיק את הקרקע בנאמנות עבור כל בני הקהילה בישראל. המשיב, שהיה עורך דינם של התובעים בתיק המקורי, שלח מכתבים למוסדות שונים בהם הדגיש את החלטת הביניים ואת תפקידו של הפטריארך כנאמן. הדבר הוביל את המבקשים להגיש תביעה כנגד המשיב, אשר הוסדרה מאוחר יותר, כאשר המשיב הסכים לשלוח מכתבי ביטול לצדדים שפנו אליהם בעבר. עם זאת, כשנתיים לאחר מכן שב המשיב ופנה לבנק הפועלים וחזר על הטענות בנוגע למקרקעין ולסכסוך המשפטי הסובב אותם. לאחר מכן הגישו המבקשים תביעה נוספת וביקשו צו מניעה זמני וקבוע נגד המשיב. בית המשפט המחוזי בנצרת דחה את הבקשה לצו מניעה זמני, תוך שהוא מצטט את הלכת אבנרי, הקובעת כי אין ליתן סעד זמני בטרם הוכרעה שאלת האחריות. בית המשפט הדגיש גם את זכותו של המשיב לחופש ביטוי ואת חובתו כעורך דין בייצוג לקוחותיו. בקשת רשות ערעור מאוחרת יותר נדחתה אף היא, והשופט קבע כי אין הצדקה מיוחדת להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר בחן ואיזן ביסודיות בין הזכויות המתנגשות. זאת ועוד, מאחר שחבות המשיב טרם נקבעה, המליץ פסק דין אבנרי שלא ליתן צו מניעה זמני. המבקשים חויבו בהוצאות המשיב בסך 5,000 ₪.