ע"א 2572/90

תקציר

הפרשה מתמקדת במותה של מזל קרקש, שנהרגה בתאונת רכבת והותירה אחריה את בעלה, המכונה האלמן, ושלושה ילדים בוגרים: שני בנים ובת. המשפחה תבעה פיצויי תלויים לפי סעיף 80 לפקודת הנזיקין, המגדיר הפסד כספי של תלויים כתוצאה ממותו של הנפגע. בית משפט השלום פסק לכל המערערים פיצויים בגין כאב וסבל, ולאלמן וילדיו פיצוי בגין סיוע במשק הבית. עם זאת, בית המשפט המחוזי ביטל את פיצויי הכאב והסבל וצמצם את פסיקת הסיוע במשק הבית, מה שגרר ערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי פיצוי תלויים מוגבל לנזק ממוני כהגדרתו בסעיף 2 לפקודת הנזיקין, למעט נזק לא ממוני. אמנם נמתחה ביקורת על פרשנות זו, אך בית המשפט אישר את התקדים המשפטי ארוך השנים והותיר כל שינוי במחוקק. באשר לפיצוי בגין סיוע במשק הבית, הסכים בית המשפט העליון עם ביטול פסיקת הפיצויים לשני הבנים והבת על ידי בית המשפט המחוזי, וקבע כי רק לאלמן, כבן הזוג התלוי, נגרם נזק והוא זקוק לסיוע. בית המשפט אישר את קביעת בית משפט השלום כי האלמן נזקק לסיוע שבועי של 17 שעות ופסק לו את מלוא סכום הפיצוי בסך 42,159 ש"ח. בית המשפט העליון אישר גם את החלטת בית המשפט המחוזי שלא לנכות את ידה של האישה – תרומתה הכספית הפוטנציאלית למשק הבית – שכן קצבת בני הזוג מהמוסד לביטוח לאומי פחתה עקב מותה. השופטת דורנר, הנשיא ברק והשופט גולדברג דחו את הערעור שכנגד וקיבלו את הערעור בחלקו, ופסקו לאלמן 42,159 ש"ח בתוספת שכר טרחת עורך דין וריבית.