ע"א 630/97

תקציר

בית המשפט העליון דן בערעור על סמכותה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה נהריה לדרוש ערבות בנקאית כתנאי להוצאת היתר בנייה. הסוגיה העיקרית הייתה האם היה למערערת בסיס חוקי להטיל תנאי כזה לפי תקנה 16(א) לתקנות התכנון והבניה. בית משפט קמא קבע בעבר כי לדרישה אין בסיס משפטי, והדגיש כי התנאים שנקבעו בתקנה נוגעים בעיקר להיבטים טכניים ובטיחותיים של הבנייה. בית המשפט העליון אישר החלטה זו, וחזר על עקרון החוקיות במשפט המינהלי, הקובע כי רשויות רשאיות לפעול רק במסגרת הסמכויות המוקנות בחוק. בפסק הדין הובהר כי התנאים המנויים בתקנה 16(א) מתייחסים לפעילות בנייה ללא צורך בערבויות כספיות נוספות. בית המשפט הגיע למסקנה כי הדרישה לערבות בנקאית נעדרת בסיס משפטי ומנוגדת לתכלית החקיקתית ולעקרונות המשפט המינהלי. החקיקה לא רמזה על סמכות לתנאים פיננסיים כאלה ללא אזכור סטטוטורי מפורש. פסק הדין הדגיש כי כל סמכות כזו צריכה להיות מוקנית באופן ברור באמצעות המחוקק, תוך התוויית תקנות ספציפיות, ולכן דחה את הערעור, תוך שהוא תומך בקביעה הראשונית כי תניה כזו אינה תקפה. המערערת חויבה לשלם את הוצאות המשפט של המשיבים, דבר המחזק את הצורך בהסמכה משפטית מפורשת להטלת תנאים נוספים כמו ערבויות כספיות.