עמ"ש 65026-03-16

תקציר

המשיב תומך בפסק דינו של בית משפט קמא, שהתבסס על הפסיקה הרלוונטית, ועל כן יש לדחות את הערעור. המשיב טוען כי המערער נתן את הסכמתו בכתב להשאיר את הקטין במשמורת המשיב ואף הציע כי ההסכמים יוצגו בפני בית המשפט באמצעות סקייפ. המשיב מדגיש כי מדובר בהסכמים המעידים על הסכמה וקבלה, והמערערת הייתה מודעת להליכים והמשיכה להשתתף בהם. עוד סבור המשיב כי האירוע בשדה התעופה מלמד על הסכמת המערער וכי יש לראות בהשתלבותו של הקטין בישראל גורם מגן. זאת ועוד, המשיב טוען כי פעולותיו האחרונות של המערער, כגון אי חידוש חוזה השכירות ובקשת זכויות ביקור, מצביעות על הסכמתו להישארותו של הקטין בישראל. מנגד, טוענת המערערת כי פרטי המשא ומתן בין בני הזוג, שהתנהל בעידודו של בית משפט קמא, לא היו צריכים להיחשף במהלך ההליך. המערערת טוענת כי המשא ומתן התקיים לאחר הגשת התביעה, דבר המבדיל מקרה זה מפסיקה קודמת. עם זאת, השופט מגיע למסקנה כי עיתוי המשא ומתן אינו גורם מכריע וכי פרטי המשא ומתן יכולים להיות קבילים כראיה. השופט מדגיש את ייחודו של תיק זה בשל היעדרותו של המערער מהדיון האחרון והצגת ראיות חדשות לאחר סיום הדיון. השופט מציין כי קביעת ההסכמה שבשתיקה צריכה להתבסס על מכלול הנסיבות וכי בית משפט קמא לא אפשר למערער להציג את הצד שלו בסיפור או להבהיר את הנסיבות שהובילו למשא ומתן. לפיכך, ממליצה השופטת לקבל את הערעור ולבטל את החלק בפסק הדין הנוגע לחריג ההסכמה. יש להחזיר את התיק לבית המשפט קמא על מנת שיכריע בסוגיה על סמך מכלול ההתכתבויות והמסרים שהוחלפו בין הצדדים. יש לתת לשני הצדדים הזדמנות שווה להשמיע את טענותיהם, ועל בית המשפט קמא להבהיר את העובדות הנוגעות לסוגיה. עוד ממליצה השופטת שלא לפסוק הוצאות ולאפשר לבית המשפט קמא לקבוע האם יש להתחשב בהליכי הערעור בעת מתן פסק דינו הסופי.