רע"א 2135/19

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בהקפאת הליכים בתביעה. בית המשפט הורה על הפסקת ההליכים לפי סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל, הקובע כי מרגע שניתן צו כינוס נכסים, נושה אינו יכול לפתוח בהליכים משפטיים נגד חייב ללא רשות מבית המשפט. סעיף זה חל על "חובות ברי תביעה", המוגדרים כחובות קיימים או עתידיים שנצברו לחייב לפני מתן צו הכינוס. הכוונה העומדת מאחורי חוק זה היא להבטיח כי כל העניינים הנוגעים לחובות החייב יטופלו במסגרת הליכי פשיטת הרגל, ובכך להגן על האינטרסים של כלל הנושים, לחסוך במשאבים ולמנוע פגיעה בקופת הכינוס . בית המשפט קבע כי המבקש חב למשיב "חוב בר תביעה", ולפיכך נדרש המשיב לבקש מבית המשפט לפשיטת רגל רשות להמשיך בתביעה. מאחר שהמשיב לא קיבל רשות זו, העתירה לעצירת ההליכים התקבלה. יתר על כן, גם אם הפקודה לא חלה במקרה זה, בית המשפט הדגיש כי הליכים שעלולים להשפיע על נכסי החייב צריכים להידון בבית המשפט לפשיטת רגל כדי להימנע מהחלטות סותרות ולהבטיח הליך יעיל. לפיכך, הערעור התקבל, והחלטת בית המשפט המחוזי בוטלה. הצו חל הן על המבקש והן על המשיב, כלומר ההליכים בתביעה מעוכבים עד להודעה חדשה. המשיב שומר לעצמו את הזכות לפנות לבית המשפט לפשיטת רגל לקבלת רשות לנהל את התביעה בנפרד, ואם תינתן, העניין יטופל בהתאם.