ע"א 11515/07

תקציר

בערעורים המאוחדים של הערעור האזרחי 11515/07 והערעור האזרחי 2117/08, התייחס בית משפט השלום בירושלים למחלוקת הנוגעת לפרשנות חוזה בין המוסד לביטול לאומי (המל"ל) לבין חברות ביטוח, תוך התמקדות בתביעות שיפוי הקשורות לקצבאות תאונות דרכים. המקרה נסב על פרשנות "רכב בבעלות המעביד" כאמור במכתב הבנות במסגרת החוזה. המל"ל טען כי מדובר בכלי רכב הרשומים על שם מעסיק במשרד הרישוי, ואילו המשיבים טענו כי מדובר בכלי רכב שבבעלות המעסיק על פי דיני הקניין, ללא קשר לרישום. בית משפט קמא צידד באחרון וקבע כי המנוח, יצחק סנוף, היה למעשה הבעלים של הרכב למרות שהיה רשום על שם מעסיקו. פרשנות זו דחתה את טענות המל"ל לשיפוי. המל"ל ערער בטענה לבעלות מבוססת רישום כדי להימנע מהתדיינות משפטית וציטט תקדימים ועדויות התומכות בכך. עם זאת, בית המשפט קיבל את פרשנותו של בית משפט קמא, והדגיש כי הרישום אינו מעיד בהכרח על בעלות בפועל, דבר העולה בקנה אחד עם עקרונות דיני הקניין. הערעור השני סתר פרשנות זו אך נדחה גם הוא, שכן הראיות העדיפו את הקניין על פני הבעלות הרשומה. בסופו של דבר, בית המשפט הותיר על כנו את החלטת בית משפט קמא, דחה את שני הערעורים והורה למערערים לשלם שכר טרחת עורך דין למשיבים, ובכך חיזק גישה מבוססת דיני קניין ביחס לרישום לצורך קביעת בעלות ברכב בחוזים.