בש"פ 3797/15

תקציר

המקרה שלפנינו הוא ערעור על שלוש החלטות של ערכאות נמוכות יותר, הדוחות את בקשתו של נאשם למעצר חלופי בישראל בנימוק שנשקפת לו סכנה לחייו אם יוחזר לאזור. נגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין כניסה לישראל שלא כדין, והערכאות הנמוכות יותר קבעו כי יש להחזיקו במעצר עד תום משפטו, עם אפשרות לשחררו בתנאים מסוימים, בהם התחייבות עצמית, ערבות צד ג', הפקדת מזומנים והרחקה לאזור. הנאשם הפר פעמיים את תנאי השחרור ועומד בפני כתב אישום נפרד בגין שהייה בלתי חוקית בישראל. הערכאות הנמוכות יותר דחו את בקשותיו לדיון חוזר, בנימוק של היעדר ראיות התומכות בטענותיו בדבר איומים והדגישו כי הערוץ המתאים לבקשת סעד הוא באמצעות הוועדה לבחינת טענות לאיומים על בסיס שיתוף פעולה עם ישראל. בית המשפט המחוזי אישר החלטות אלה, והוביל לבקשת רשות הערעור הנוכחית בפניי. לאחר עיון בבקשה ותגובת המדינה, החלטתי לדחות את הבקשה. סוגיית שחרור נאשמים שנעצרו בגין שהייה בלתי חוקית בישראל נדונה בעבר בפסיקתנו, וחלופות אלה שמורות למקרים נדירים העונים על שני תנאים: חסם ממשי להחזרת הנאשם לאזור וקיומה של חלופה ראויה לפיקוח בישראל. עצם העלאת טענת איום כשלעצמה אינה מצדיקה תוצאה שונה. יתר על כן, המקרה הנוכחי אינו מעורר שאלה רחבה מעבר לעניינו של המערער, ואף אינו מציג נסיבות ייחודיות המצדיקות רשות ערעור ב"גלגול שלישי". אשר על כן, מסקנתי היא כי אין עילה להתערב בהחלטות הערכאות הנמוכות, ובקשת רשות הערעור נדחית.