בג"צ 9804/09

תקציר

לאחר שיקול דעת מעמיק, החליט בית המשפט לדחות את העתירה המערערת על הפקעת מקרקעין לפי חוק הרכישה. המסגרת המשפטית לבחינת חוקיותה של הפקעה זו היא חוק הרכישה, שאינו חוק הפקעות רגיל ולכן מחייב בחינה מחמירה יותר. בית המשפט הכיר באופן עקבי בנסיבות החריגות של חקיקת חוק זה ובפגיעה המשמעותית בזכות הקניין הכרוכה בו. משכך, הדגיש בית המשפט את הראיות החותכות שניתנה בתעודת שר האוצר המאשרת את ההפקעה. אמנם קיימים פסקי דין המאפשרים לסתור את תוקפה של התעודה, אך העותרים לא הביאו ראיות מספיקות לעמידה בתנאים הקבועים בחוק הרכישה. יתר על כן, טענתם נפגעת בשל שיהוי מיותר, שכן המדינה נתקלת בקשיים מעשיים בטיפול בטיעוניהם בשל חלוף הזמן וחוסר זמינותם של גורמי המדינה הרלוונטיים. עקרון ההשבה בגין קרקע מופקעת נטושה, כפי שתואר בפרשת קרסיק, אינו ישים כאן, נוכח התקופה הארוכה שחלפה מאז ההפקעה. למרות דחיית העתירה, השופטים מכירים בקשר הפיזי של העותרים לקרקע ובהסתמכותם עליה לפרנסתם. לפיכך, הם ממליצים למשיבים לשקול מחדש את מתכונת הפיצוי. השופטת א' חיות והשופט א' רובינשטיין מסכימים עם המלצה זו. פסק הדין, שניתן על ידי השופטת ד' ברק-ארז, מעודד את העותרים ואת המדינה לחדש את ההתקשרויות כדי לבחון פתרון אפשרי שיאפשר לעותרים להחזיק בקרקע לעיבוד. פסק דין זה, שניתן ב-29 במאי 2014, מדגיש את המורכבות של בעלות על קרקעות והפקעתן, במיוחד בהקשר של נסיבות היסטוריות.