ע"ע 394/08

תקציר

הסוגיה העיקרית במקרה זה הייתה קביעת הפנסיה של מר בוהן, ובפרט "השכר הקובע" ששימש לחישוב. בית המשפט נדרש להכריע האם חלות התקנות האחידות בתוקף מיום 1.10.2003 או תקנות קודמות של נתיב או קג"מ. בית הדין האזורי פסק תחילה לטובת מר בוהן, וקבע כי מועד זכאותו לפנסיה הוא כאשר מלאו לו 65 ב-18 בספטמבר 2003, ובכך החיל את תקנות נתיב שהיו בתוקף אז. מר בוהן היה מבוטח בשתי קרנות: ק.ג.מ בין השנים 1963-1978 ונתיב בין השנים 1978-2002. הוא ביקש לחשב את הפנסיה שלו על פי הכללים שקדמו לתקנות האחידות, בטענה שקביעת שכרו גבוהה יותר לפי כללים אלה. קרנות הפנסיה, לעומת זאת, טענו כי זכותו התגבשה לאחר כניסת התקנות האחידות לתוקף, ובכך חייבו חישוב מחדש של הפנסיה הנמוכה. בנוסף, בתקופת המעבר שררה עמימות ומידע לא מספק לגבי השינויים הצפויים, מה שהקשה על מתן ייעוץ מדויק למבוטחים. בית המשפט אישר את הפסיקה הראשונית, וקבע כי מועד זכאותו של מר בוהן קדם לתקנות החדשות, ובכך הוחלו שיטות החישוב הישנות. עם זאת, הערעור על חוסר תום הלב הנטען של נתיב נדחה, ונקבע כי נתיב לא הייתה מחויבת לצפות את שינויי הרגולציה. בית הדין ביקש משני הצדדים להסכים על סכום "השכר הקובע" המדויק או לפנות אליו לבית הדין האזורי אם לא תתקיים הסכמה. לבסוף, כל צד נשא בהוצאות המשפטיות שלו מהערעור, מה שממחיש את המורכבות והמשמעות ההיסטורית של מעברי רגולציה פנסיונית.