ת"א 73208-07-19

תקציר

פסק דין זה דן בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין. התובעת, המחזיקה בכ-25% מהנכס, מבקשת למכור את הנכס לכל המרבה במחיר ולחלק את ההכנסות בין השותפות, שכן אין דרך אחרת לפרק את השותפות. הנתבעת, המחזיקה ב-25% הנותרים ומחזיקה כיום בנכס, מתנגדת לתביעה וטוענת כי אין להכיר בזכויות התובע במקרקעין וכי התביעה פסולה בשל שיהוי וחוסר תום לב. לחילופין, מציעה הנתבעת לפרק את השותפות באופן המקנה לה זכות ראשונה לרכוש את זכויותיה של התובעת בנכס תוך קיזוז השקעותיה ונזקיה. בית המשפט דוחה את טענות הנתבעת, בקובעו כי אין עוררין על זכויותיה של התובעת במקרקעין על סמך רישומי הרישום. היא גם דוחה את טענת השיהוי וחוסר תום הלב, שכן לתובע הזכות לפרק את השותפות בכל עת. יתר על כן, בית המשפט אינו מוצא דמיון בין החלופה שהציע הנאשם לבין המקרה הנוכחי. השאלה המרכזית היא האם עומדת לנתבעת הגנת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, אשר יזכה אותה להישאר בנכס לאחר מכירתו. בית המשפט מגיע למסקנה כי הנתבעת לא הצליחה להביא ראיות מספיקות לכך שהייתה לה רשות בלתי חוזרת להשתמש בנכס מכל השותפים, דבר המהווה תנאי מוקדם להגנה זו. לפיכך, יש למכור את הנכס ריק, ולחלק את ההכנסות בין התובע לנתבע. בית המשפט דן גם בסמכותה של הנתבעת לעשות שימוש בנכס ומוצא כי לכל היותר הייתה לה הרשאה מכללא, אותה ניתן לבטל בכל עת. היא מציינת כי לנתבעת מקורות הכנסה אחרים והיא אינה זקוקה להגנה של הישארות בנכס, מה גם שהיא ירשה זכויות בדירה אחרת. לסיכום, בית המשפט מקבל את התביעה לפירוק השותפות ומורה על מכירת זכויות התובע והנתבע בנכס כפנויות. הוא מאפשר לצדדים 60 יום לנסות להגיע להסכמות על תנאי המכירה ומעודד אותם לנסות לפתור את העניין באופן פנימי. אם לא יושגו הסכמות, בית המשפט ייתן הוראות נוספות. ההחלטה ניתנת לערעור בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתוך 60 יום.