ע"פ 323/84

תקציר

השופט ד' לוין מסכים עם דחיית הערעור על ידי השופט גולדברג ותומך בפסק הדין המקורי. הוא מרחיב על קבילות דברי עדים שהוקלטו בקלטת, ומדגיש כי הקלטות כאלה עומדות בדרישת הכתב של סעיף 10א לפקודת הראיות. לוין טוען כי מודעותו של עד להקלטה אינה רלוונטית לקבילות ההקלטה. הנושא המרכזי הוא הבטחת האותנטיות והשלמות של ההצהרה המוקלטת, התלויה בשני מרכיבים: אמינות טכנית וייצוג נאמן וללא שינוי של הצהרותיו המקוריות של העד. אמינות טכנית מחייבת שתהליך ההקלטה יתפוס במדויק את ההצהרות ללא עיוותים, ולוין מסכים עם גולדברג ש"כתיבה" יכולה להתרחב גם להקלטות, כל עוד נאמנותן הטכנית מובטחת. האותנטיות של ההצהרה גם מחייבת את הקלטתה באופן מיידי ומילה במילה, ובכך למזער את תפקידו של הזיכרון האנושי, במיוחד כאשר אדם אחר מתעד את דברי העד. זה ממזער את הסיכונים של פרשנות שגויה, גם אם נעשה שלא בכוונה. לוין מדגיש כי הקלטות חייבות לשקף את דבריו המדויקים של העד, וחריגות מאמות מידה אלה קבילות רק בתנאים חריגים, כאשר נטל ההוכחה מוטל על מציג הראיות. הוא מציין כי סעיף 10א, אף שהוא חריג לאיסורי שמיעה, עוסק בסוגיות מעשיות כמו הפחדת עדים. מטרתו לאזן בין שמירה על זכויות הנאשמים לבין העמדה יעילה לדין, ולהבטיח שההצהרות המוצגות בבית המשפט יהיו שלמות ומדויקות. לפיכך, הערעורים נדחים, ומאשרים את קבילות ההצהרות המוקלטות על פי אמות המידה המשפטיות שנקבעו.