ב"ל 56860-06-20

תקציר

פסק הדין דן בסיבת המיקרוטראומה וברלוונטיות שלה להלכה, תוך פירוט הדרישות להוכחתה, הכוללות תנועות חוזרות או דומות לאורך תקופה רציפה. התובע, מפעיל כימיקלים שנהג במלגזה רוטטת, ריסק חומרים ומשך עגלות כבדות, טען כי פעולות אלה גרמו למיקרוטראומה. בית המשפט קיבל את הקביעה כי ניתן לבודד נהיגה במלגזה ובחומרי ריסוק כפעולות חוזרות ונשנות, המהוות בסיס עובדתי למיקרוטראומה, שכן הן מבוצעות מדי יום במשך כ-40 דקות. עם זאת, גרסת התובע לאירועים בנוגע לתדירות משיכת העגלות לא הייתה עקבית ולא ניתן היה להוכיח אותה כפעולה מתמשכת. באשר להרמת הקופסאות, מצא בית המשפט את טענת התובע כי מדובר בפעולה שגרתית כמוגזמת. הראיות הראו כי עבודה זו לא הייתה תכופה או רציפה מספיק כדי לבסס בסיס עובדתי מיקרו-טראומטי, למרות היותה משימה תובענית פיזית. לסיכום, קיבל בית המשפט את טענת התובעת כי קיימת תשתית עובדתית למיקרוטראומה בנוגע לנהיעת מלגזות וריסוק חומרים, אך לא לעבודה עם טובוקס. לפיכך, ימונה מומחה רפואי שיבחן את הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין ליקוי הגב שלו על סמך העובדות המקובלות. ההחלטה בעניינו של המומחה הרפואי תינתן בנפרד.