ת"צ 44009-06-13

תקציר

בקשה לאישור תובענה ייצוגית הוגשה נגד עירייה, בטענה לתשלום יתר של ארנונה בשל נוהג העירייה לגבות מיסים על בסיס מ"ר, לרבות מקרים בהם גודל הנכס לא הסתיים במ"ר שלם. המבקש, בעל נכס שחויב על שטח גדול יותר מזה שהיה בבעלותו בפועל, ביקש לייצג קבוצה של נישומים בתחום שיפוטה של העירייה שנקלעו לאותה בעיה. בתחילה עיכב בית המשפט את הדיון עד לפסק דין של בית המשפט העליון במקרה דומה (עמר נ' עיריית חדרה), שבסופו של דבר פסק לטובת התובעים, וקבע כי שיטת החישוב של העירייה אינה חוקית וכי יש להטיל מיסים על פי השטח המדויק של הנכסים. בעקבות תקדים זה, דחה בית המשפט במקרה זה את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, שכן פסק דינו של בית המשפט העליון כבר הכריע בשאלה הפרשנית. עם זאת, בית המשפט הכיר לגופה של התביעה הייצוגית ולתרומתה לבירור הסוגיה, שהשפיעה על רשויות מקומיות ונישומים רבים. לפיכך פסק בית המשפט למבקש שכר טרחה בסך 10,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 75,000 ₪, לצד החזר שכר טרחת מומחה. החלטה זו התקבלה על סמך פסיקות קודמות במקרים דומים ובהתחשב בסכום הנתבע ובנסיבות המקרה. בית המשפט הדגיש כי פסק הבוררות שימש כהכרה במאמציה ובסיכונים שנקטה המבקשת בייזום התובענה הייצוגית.