ת"א 22596-07-23

תקציר

בפסק דין זה, בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט ערן טאוסיג) נדרש לתביעה נזיקית שהגישו התובעים, אמיר ומחמוד סלאמה, נגד מדינת ישראל - משטרת ישראל. התביעה נבעה משני אירועים נפרדים: השמדת רכב מסוג ניסאן טנדר (להלן: "רכב הניסאן") וגרימת נזק לרכב מסוג טויוטה לנד קרוזר (להלן: "רכב הטויוטה") במהלך חיפוש. **עיקרי המחלוקת והטענות:** 1. **אירוע השמדת רכב הניסאן:** * **טענת התביעה:** רכב הניסאן, שהיה ממוגן, נתפס על ידי המשטרה בסוף 2019. למרות שלא הוגש כתב אישום נגד מחמוד (המשתמש ברכב) ולא התבקשה הארכת החזקה על הרכב, המשטרה לא השיבה אותו למרות פניות. בסופו של דבר, התברר כי הרכב הושמד מכוח צו שיפוטי, מבלי שהתובעים עודכנו וניתנה להם הזדמנות להגיב או לפרק פריטים יקרי ערך. התובעים טענו להפרת נוהלי המשטרה (נוהל אח"ם 300.19.214) ולעוולות רשלנות והפרת חובה חקוקה (לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו), וכן לנזקים שונים, לרבות שווי הרכב והמיגון. * **טענת ההגנה:** הרכב נתפס ב-13.6.2019 עקב חשד למיגון ללא אישור, רישיון רכב לא בתוקף, ותוספות שלא ברשיון. התברר כי הרכב הורכב משלושה רכבים שונים, דבר המהווה עבירת זיוף סימני רכב. ב-10.7.2019 הוגשה בקשה לצו השמדה, וב-11.7.2019 ניתן צו על ידי בית המשפט. הרכב הושמד ב-26.11.2019 (או 5.11.2019, קיימת אי-התאמה קלה בתאריכים המוצגים על ידי המשטרה) בהתאם לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש). המשטרה הכחישה מכירת הרכב לצד ג'. לטענתה, הנזק, אם נגרם, הוא לכל היותר כשווי רכב המיועד לגריטה. 2. **אירוע החיפוש ברכב הטויוטה:** * **טענת התביעה:** ב-3.1.2022 ערכה המשטרה חיפוש ברכב הטויוטה, בבעלות אמיר, במתחם ביתו, בעת שאמיר היה בחו"ל. המשטרה לא אפשרה לבני משפחתו של אמיר לפקח על החיפוש. בחיפוש לא נמצא פריט בלתי חוקי. נגרמו נזקים לרכב, לרבות ירידת ערך, עבורם נדרש פיצוי. * **טענת ההגנה:** ב-13.12.2021 ניתן צו חיפוש בחשד להחזקת אמצעי לחימה. ב-3.1.2022 נערך חיפוש במתחם, ובמהלכו נמצאו אמצעי לחימה ברכב אחר ובמבנה בחצר. החיפוש ברכב הטויוטה נערך כדין. למרות שבתחילה לא נפתחה דלת תא המטען, לאחר שכלב הרחה סימן את הרכב ובשל אי-שיתוף פעולה של הנוכחים, בוצעה פריצה כדין שגרמה לנזק. אף שלא נמצאו אמל"ח ברכב הטויוטה, אין בכך כדי להעיד על פעולה שלא כדין. המשטרה טענה לחסינות מכוח סעיף 3 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), וכן לעקרונות "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה" ו"בל ייצא חוטא נשכר". **השתלשלות ההליך:** * קדם משפט והוכחות התקיימו. * התובעים לא התייצבו לדיון הוכחות אחד, אך לאחר מכן הדיון נערך בנוכחותם. * הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. **דיון והכרעה:** **א. חוקיות ההשמדה והחיפוש:** בית המשפט קבע כי הן השמדת רכב הניסאן והן החיפוש ברכב הטויוטה נעשו כדין. * **השמדת רכב הניסאן:** נעשתה מכוח צו השמדה שניתן על פי סעיף 34 לפקודת מעצר וחיפוש. * **חיפוש ברכב הטויוטה:** נעשה מכוח צו חיפוש שניתן על סמך חשד להחזקת אמל"ח, ועל פי מידע מקדים שאפשר את החיפוש אצל אמיר ומוחמד סלאמה. כמו כן, נכחו עדים לחיפוש, כפי שאישר אמיר עצמו. **ב. חסינות המשטרה:** בית המשפט דחה את הטענה לחסינות מוחלטת של המשטרה. בהתאם לסעיף 3 לחוק הנזיקים האזרחיים, המדינה יכולה לחוב ברשלנות אם פעלה באורח בלתי סביר, וזאת על אף קיום הרשאה חוקית. גישת הפסיקה היא כי מעמד רשויות המדינה בנזיקין זהה לזה של כל מזיק אחר, אם כי יש לגשת להטלת אחריות זו בזהירות, תוך כיבוד שיקול הדעת של המשטרה ומשאביה המוגבלים. **ג. אחריות המשטרה בקשר עם אירוע הגריטה (רכב הניסאן):** * **האם רכב הניסאן הושמד?** בית המשפט קיבל את גרסת המשטרה כי הרכב הושמד, על אף אי-התאמות קלות בתאריכים שצוינו. זאת, בהתבסס על עדותו של דוד אלטמן (אחראי מוצגי רכב מחוזי) שראה את ההשמדה בפועל, ועל מסמכים התומכים בכך. נדחתה גרסתו של מחמוד, שראה לכאורה רכב דומה. * **הפרת חובת הזהירות:** * **החזקה ארוכה ללא כתב אישום:** בית המשפט קבע כי התובעים שקטו על שמריהם תקופה ארוכה בין תפיסת הרכב להגשת הבקשה להחזרת תפוס, דבר המהווה אשם תורם. כמו כן, צו ההשמדה ניתן בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק (6 חודשים מיום התפיסה). * **היעדר יידוע:** אף שהמשטרה לא עדכנה את התובעים על הליכי הוצאת צו ההשמדה, בית המשפט קבע כי אין בכך משום הפרת חובת הזהירות. נקבע כי לא כל אי-מתן תשובה או זכות טיעון יביא להטלת אחריות, וכי לא כל טעות בשיקול דעת המשטרה עולה כדי רשלנות. * **אי-חוקיות הרכב והמיגון:** התביעה נסגרה מחוסר ראיות, אך בית המשפט קבע כי אין בכך כדי לשלול את הממצאים העובדתיים בדבר אי-חוקיות הרכב (הרכבה משלושה רכבים שונים). יתר על כן, המיגון הותקן ללא היתר כנדרש בתקנות התעבורה, דבר המצדיק את אי-מתן האפשרות להסיר את המיגון, לנוכח חשש לשימוש בלתי חוקי. * **אשם תורם:** הדגש הושם על אשם תורם משמעותי מצד התובעים, אשר לא הציגו אסמכתאות על פניותיהם למשטרה להשבת הרכב. * **שיקולי מדיניות:** בית המשפט הדגיש את הצורך להיזהר מחובת זהירות נוקשה מדי כלפי המשטרה, העלולה להביא להססנות בקבלת החלטות. * **מסקנה:** המשטרה לא התרשלה באירוע הגריטה. * **נזק (למעלה מן הצורך):** התובעים לא הוכיחו את מלוא נזקיהם, בעיקר בהיעדר אסמכתאות להוצאות השמאי ובעוגמת נפש. **ד. אחריות המשטרה בקשר עם אירוע החיפוש (רכב הטויוטה):** * **הפרת חובת הזהירות:** * **מניעת פיקוח:** הטענה כי המשטרה מנעה מבני משפחת אמיר לפקח על החיפוש לא הוכחה. העדויות היו בעיקרן שמועות, ואמיר עצמו אישר כי היו עדים בבית. כמו כן, נזכרה ההלכה כי יש לזקוף לחובת תובעים הימנעות מהבאת ראיות רלוונטיות. * **חיפוש אגרסיבי ללא הצדקה:** בית המשפט קבע כי הנוכחים במתחם שיתפו פעולה בתחילה, אך כשנדרשה פתיחת תא המטען של רכב הטויוטה, שיתוף הפעולה פסק. לנוכח חשד סביר לאמל"ח (בעקבות סימון כלב הרחה ומציאת אמל"ח במקום אחר), וכן העובדה שהדלת לא נפתחה למרות שניתן זמן סביר, נאלצה המשטרה לבצע פריצה, אשר נעשתה בהתאם לנהלים וללא אמצעי פריצה "עדינים" יותר. * **היעדר ממצאים:** העובדה שלא נמצא אמל"ח ברכב הטויוטה אינה שוללת את סבירות החיפוש, שכן המבחן הוא בדיעבד. המשטרה הייתה רשאית לסבור כי קיים אמל"ח ברכב, לאור סימון כלב ההרחה והיעדר פתיחת תא המטען. * **מסקנה:** המשטרה לא הפרה את חובת הזהירות באירוע החיפוש. * **נזק (למעלה מן הצורך):** * **נזקי רכב:** שווי הנזק לרכב הטויוטה (56,776.84 ₪) לא נסתר. * **ירידת ערך:** נדחתה, שכן חוות הדעת קבעה כי לא נגרמה ירידת ערך. * **שכר טרחת שמאי:** נדחה בהיעדר אסמכתא. * **עוגמת נפש:** נדחתה, שכן לא הוכח נזק בלתי ממוני בר פיצוי. **ה. עקרונות "מעילה בת עוולה" ו"בל ייצא חוטא נשכר":** בית המשפט הדגיש כי עננת אי-החוקיות שריחפה מעל רכב הניסאן (לפני השמדתו) וכן מעל המתחם בו בוצע החיפוש (שבו נמצא אמל"ח), מהווים אף הם סיבה לדחיית התביעה, בהתאם לעקרונות אלו. **התוצאה הסופית:** * התביעה נדחית. * התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות בסך 20,000 ₪. **היבטים משפטיים חדשניים ומשפטיים:** * **חסינות המשטרה:** בית המשפט אישר את הגישה הפסיקתית לפיה מעמד המשטרה בנזיקין זהה למעמד כל מזיק אחר, אך תוך הדגשת הזהירות הנדרשת והכרה בשיקול הדעת והמשאבים המוגבלים של המשטרה. * **אשם תורם:** בחינת התנהלות התובעים עצמם, ובפרט שתיקתם הממושכת, כמצדיקה הפחתה באחריות המשטרה (ואף דחיית התביעה). * **היעדר יידוע והפרת חובה חקוקה:** בית המשפט קבע כי היעדר יידוע על ידי המשטרה אינו אוטומטית מהווה הפרת חובת זהירות או חובה חקוקה, במיוחד כאשר מדובר בהליך שיפוטי (צו השמדה) או כאשר ישנן סיבות אחרות להגנה על אינטרס ציבורי. * **עקרונות "מעילה בת עוולה" ו"בל ייצא חוטא נשכר":** בית המשפט השתמש בעקרונות אלו כעוד עילה לדחיית התביעה, תוך קישורם למצב של אי-חוקיות קונקרטית או נסיבות המעלות ספק משפטי. * **הבחנה בין חוקיות הפעולה לתוצאה:** בית המשפט הדגיש את ההבחנה בין חוקיות החיפוש (שנערך על פי צו וחשד סביר) לבין התוצאה הסופית (אי-מציאת אמל"ח), תוך דחיית "חכמה בדיעבד". * **נטל ההוכחה:** בית המשפט הטיל את הנטל על התובעים להוכיח את נזקיהם, ונדחה מרכיב נזק שלא הוכח כראוי (שכר טרחת שמאי, עוגמת נפש). * **השפעת זניחת טענות:** בית המשפט התייחס לטענות שהועלו בכתב התביעה אך זוינו בסיכומים (כגון נוהל אח"ם). פסק הדין משקף גישה זהירה בהטלת אחריות על המשטרה, תוך איזון בין זכויות האזרח לאינטרס הציבורי ולאכיפת החוק.