עש"א 8646-04-11

תקציר

הערעור מתייחס להיקף חובת הדיווח המוטלת על נותני שירותי מטבע מכוח חוק איסור הלבנת הון וצו נותני שירותי מטבע. המערערת, חברה העוסקת בניכיון שיקים, נמצאה על ידי הוועדה להטלת עיצומים כספיים כמי שהפרה את חובות הדיווח שלה במקרים שונים, והוטל עליה עיצום כספי בסך 250,000 ₪. המערערת טוענת כי הוועדה שגתה בקובעה כי הפרה את חובות הדיווח שלה, הן ביחס לחובת הדיווח על פעולות "רגילות" והן ביחס לחובת הדיווח על פעולות "חריגות". לטענת המערערת, החלטת הוועדה אינה מבוססת על ראיות מספיקות והסנקציות המוטלות עליה אינן סבירות. המשיב טוען כי החלטות הוועדה נכונות ויש לקיימן. השאלה המרכזית העומדת להכרעה בערעור זה היא האם חובת הדיווח על פעולות "חריגות", כאמור בסעיף 6(ב) לצו נותני שירותי מטבע, היא סובייקטיבית או אובייקטיבית. זוהי השאלה האם חובת הדיווח מתעוררת כאשר נותן שירותי המטבע רואה את הפעולות כחריגות, או כאשר אובייקטיבית היה על נותן שירותי המטבע להתייחס לפעולות כחריגות, גם אם בפועל הוא לא תפס אותן כחריגות. בית המשפט קבע כי אמת המידה לגיבוש חובת הדיווח על פעולות חריגות היא אמת מידה סובייקטיבית. חובת הדיווח על פעולות חריגות קמה כאשר הפעולה נתפסת על ידי נותן שירותי המטבע כפעולה חריגה. עוד קבע בית המשפט כי התשתית הראייתית לביסוס הרכיב הסובייקטיבי של המפר לכאורה יכולה להיות ישירה או נסיבתית. במצב שבו הדברים המובאים בפני הוועדה מקימים יסוד סביר – המבוסס על שכל ישר, היגיון וניסיון חיים – למסקנה כי הפעולות נתפסו על ידי נותן השירות כחריגות, רשאית הוועדה לקבוע – גם בהיעדר ראיות ישירות – כי נותן שירותי המטבע הפר את חובת הדיווח שלו. בית המשפט מצא כי לוועדה היה יסוד מספיק לקבוע כי המערערת הפרה את חובתה לדווח על פעילות חריגה בחלק מהמקרים אך לא במקרים אחרים. הערעור התקבל בחלקו. קביעת הוועדה כי המערערת הפרה את חובתה לדווח על פעולות רגילות לפי סעיף 6(א) לצו בוטלה, שכן היא לא התבססה על ראיות מספיקות. גם קביעות הוועדה כי המערערת הפרה את חובת הדיווח על פעולות חריגות לפי סעיף 6(ב) לצו, ככל שהיא נוגעת לעסקאות מסוימות, בוטלו. העיצום הכספי שהוטל על המערערת נקבע על סך של 150,000 ₪.