ת"פ 40944-11-11

תקציר

הנאשם, ג'מיל אבו זעילה, הודה בבריחה ממשמורת חוקית, עבירה על סעיף 257(1) לחוק העונשין. מעובדות כתב האישום עולה כי ג'מיל יצא מהכלא במהלך חופשה בת יומיים וחזר רק לאחר 158 ימים. בעקבות הודאתו הוא הורשע והתייצב לדיון לקביעת עונשו. הן התביעה והן ההגנה הציגו את טיעוניהן באשר לעונש ההולם. התביעה הדגישה את חומרת מעשיו של ג'מיל וביקשה לגזור עליו עונש של 6 עד 18 חודשי מאסר. בינתיים, התמקדה ההגנה בהליכים בלתי חוקיים לכאורה בתיקים הקודמים של ג'מיל, וטענה כי הם מצדיקים עונש קל יותר בגין העבירה הנוכחית. לגופו של עניין, ההגנה טענה כי עונש המאסר המותנה באחד מהמקרים הקודמים של ג'מיל אינו תקף משום שהעבירה הייתה בסמכותו של בית המשפט המחוזי ולא של בית משפט השלום, וכי בית המשפט ביסס את החלטתו על מידע שגוי לגבי משך תקופת המאסר הקודמת של ג'מיל. עם זאת, השופט קבע כי טענות אלה אינן מצדיקות את ביטול המאסר המותנה הקודם וכי העבירה הנוכחית היא שגרמה להפעלת המאסר המותנה. בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו ממעשיו של ג'מיל, עברו הפלילי הקודם והנסיבות המקלות, גזר עליו השופט שמונה חודשי מאסר בפועל, מתוכם שבעה חודשים על תנאי למשך שלוש שנים, והורה להפעיל את ששת חודשי המאסר המותנה שנגזרו עליו מתיק קודם. עונשים אלה הורו לרוץ במקביל, והתוצאה הייתה מאסר כולל של שמונה חודשים.