בש"פ 2212/21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז לוד. עניינה של החלטה זו בקבלת ערעורו של המשיב ובדחיית ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה. התיק המקורי עסק בחמישה אישומים של איומים ואלימות במשפחה שביצע המבקש (הנאשם) כלפי אשתו, המתלוננת. פסק דינו של בית המשפט המחוזי אישר את קביעתו של בית משפט השלום בדבר ראיות לכאורה והסכים עם הערכתו בדבר המסוכנות הנשקפת מהמבקש, אך הורה על בחינה מחודשת של בית משפט השלום בשל קרבתו של מקום המעצר החלופי המוצע לביתו של המתלונן. המבקשת, שהייתה עצורה עד למשפט, ביקשה לערער על החלטה זו, בטענה כי בית המשפט התעלם מעמדתה של המתלוננת, שביקשה למשוך את תלונתה. עוד טען המבקש כי שגה בית המשפט בכך שלא איפשר לו לשוב לביתה של המתלוננת וכי היה חוסר הסבר לדחיית ערעורו שכנגד. עם זאת, לאחר עיון בבקשה לא עמדה בקריטריונים של נסיבות חריגות המצדיקות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" זה של הליכי המעצר. בית המשפט מצא כי בית משפט השלום אכן שקל את עמדת המתלוננת וכי טענות המבקש בדבר תפיסת בית המשפט את מעמדה של המתלוננת וחוסר ההסבר אינן נתמכות. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, כלומר ההחלטה הראשונית להשאיר את המבקש במעצר התקבלה.