ע"א 1495/03

תקציר

הערעור התקבל בחלקו. לא הייתה כל רשלנות מצד הנתבעים במהלך הריונה של התובעת או לידת ילדה. עם זאת, נמצא כי הנתבעים התרשלו בתקופה שלאחר הלידה, בכך שלא זיהו קרעים ברחמה של התובעת בתוך זמן סביר לאחר הלידה, אשר גרמו לה כאב וסבל. עם זאת, לא נמצא כי רשלנות זו גרמה לכריתת הרחם הבאה של התובעת, שכן הדבר היה הכרחי בסופו של דבר בשל אופי הקרעים והיקפם. גם טענות התובעת כי בטנה נלחצה וכי העובר הוצא באכזריות במהלך הלידה נדחו. בית המשפט העביר את נטל ההוכחה לנתבעים להוכיח כי לא היה קשר סיבתי בין התנהגותם לבין נזקו של התובע, דבר שלא עשו בכל הנוגע לכריתת הרחם. החלטת בית משפט השלום בעניין הנזיקין בוטלה אפוא באופן חלקי. התובעת פסקה פיצויים לא ממוניים בסך 100,000 ₪ בגין אי גילוי הקרעים ברחם במועד על ידי הנתבעים, נכון למועד פסק הדין.