על"ע 2443/04

תקציר

בתיק משפטי מורכב זה הוגשו שמונה ערעורים על ארבעה פסקי דין של בית הדין הארצי למשמעת של לשכת עורכי הדין בנוגע לריבוי עבירות המשמעת של עו"ד ישראל בלום. בלום טען כי יש לפסול את תביעתו, שנידונה על ידי אותו שופט בבית המשפט המחוזי, בשל משוא הפנים הנטען של השופט, בטענה כי היכרותו של השופט עם תביעותיו הקודמות פוגעת בהוגנות ההליכים. בית הדין הארצי דחה טענות אלה, הדגיש את חשיבות מראית העין של הצדק וקבע כי מעורבותו הקודמת של שופט אינה מעידה מטבעה על משוא פנים. היא הדגישה את הצורך בהגינות ובאובייקטיביות והציעה התאמות כדי להימנע מפיקוח שיפוטי חוזר ונשנה על אותו נאשם כדי לשמור על אמון הציבור. התיקים של בלום כללו מספר עבירות כגון אי כיבוד פסקי דין, אי רישום זכויות לקוחות וטיפול לקוי בתשלומי מזונות. בתחילה נענשו בהשעיות וקנסות שונים, אך חלק מהעונשים הופחתו מאוחר יותר בערעור מכיוון שבלום טיפל בסופו של דבר במחדלים מסוימים. עם זאת, בדיקה נוספת חשפה התנהגות בלתי הולמת מתמשכת, ובעיקר אי מתן מענה לתלונות משמעתיות – הפרה משמעותית הנתפסת כזלזול בסמכות לשכת עורכי הדין. בית הדין הבהיר כי אי תגובה רגילה היא עבירה חמורה, נפרדת מהאישומים המקוריים, המצדיקה ענישה מחמירה. ההליך המשמעתי הדגיש כי עבירות חוזרות ונשנות ואי מילוי חובות מקצועיות פוגעות באמון הציבור במערכת המשפט. ההחלטה הסופית האריכה את תקופת ההשעיה של בלום לשלוש שנים, וחיזקה את הטענה כי עבירות מצטברות עלולות להחמיר את אמצעי המשמעת, להבטיח כי הצדק ישמור על טוהר המידות, ואמון הציבור במקצועות עריכת הדין לא ייפגע.