ע"פ 961/16

תקציר

בערעור משפטי זה קיבל בית המשפט באופן חלקי את תביעת המערער, תוך שמירה על חובתו לפצות את המשיבים אך להפחית את סכומי הפיצוי. מדובר בפרשנותו של סעיף 77 לחוק, המאפשר פיצוי לנפגעים בהליך פלילי, לרבות נפגעים עקיפים, עד לגבול הקבוע בחוק. ערעור זה בא בעקבות תקדים בפרשת בוקובזה, שהרחיב את הזכאות כך שתכלול נפגעים עקיפים, כגון בני משפחה מדרגה ראשונה, גם כאשר לא נפגעו ישירות מהמעשה, אך מגביל את הפיצוי למקסימום הקבוע בחוק. העבירה העיקרית בה מתייחסים היא נטישה, כאשר אדם אינו מגיש סיוע בתאונות, תוך הדגשת אחריותו של העבריין ללא קשר לאשמתו בתאונה עצמה. למרות שהמערערת טענה כי יש לבטל את הפיצוי בשל היעדר קשר סיבתי, בית המשפט הסביר כי המדיניות המשפטית מצדיקה פיצוי כאשר משפחה נפגעת בעקיפין מנטישה כזו. בית המשפט דן גם ברמת ההוכחה הנדרשת להוכחת הקשר הסיבתי בין העבירה לבין הנזק לצורך פסיקת פיצויים וקבע כי די ב"מאזן הסתברויות", ולא בסטנדרט המחמיר יותר של "מעבר לספק סביר" הנהוג במשפט הפלילי. המשיבים תיארו את סערת הנפש שנבעה מהנטישה, שבית המשפט ראה בה פיצוי לפי סעיף 77. עם זאת, סכומי הפיצוי הראשוניים נחשבו מופרזים בהשוואה למקרים דומים ולכן הופחתו: 35,000 ₪ עבור אשת המנוח ו-25,000 ₪ עבור כל אחד מילדיו. בית המשפט קבע כי התאמה זו עולה בקנה אחד עם תקדימים משפטיים תוך הבטחת פיצוי מיידי על עוגמת הנפש שחוותה המשפחה.