ת"צ 14157-05-18

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בבקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד רכבת ישראל בגין אי אכיפת החוק למניעת עישון בתחנות הרכבת ובסביבתן. התובעים ביקשו פיצוי כספי בגין חשיפה לעשן סיגריות במרחב הציבורי. בית המשפט פסק נגד התובעים, תוך שהוא מצטט פסיקה קודמת בפרשת אליאס, שעסקה בטענות דומות נגד רכבת ישראל. השופט טען כי פסק דין אליאס מהווה חסם פרוצדורלי לתחולה הנוכחית, שכן הוא ביסס תביעה משפטית ושימש תקדים. עוד הדגישה השופטת כי חובתה של רכבת ישראל, כמחזיקה במקום ציבורי, הייתה לעשות מאמצים סבירים למניעת עישון, והימצאות מעשנים בשטחה אינה מעידה בהכרח על הפרת חובותיה. השופט מצא כי לבקשה הנוכחית נעדרו טעמים משמעותיים ומהותיים המצדיקים את אישורה, מה גם שרכבת ישראל כבר הייתה מוסדרת לגבי התנהלות עתידית בפרשת אליאס. בנוסף, המבקש לא הביא ראיות מספיקות לסיבה אישית וכשל מערכתי מצד רכבת ישראל. השופט הגיע למסקנה כי הבקשה אינה עומדת בתנאים הקבועים בחוק התובענות הייצוגיות ולכן דחה את הבקשה לאישור התביעה הייצוגית, והותיר את התובעים לשאת בהוצאות ובשכר טרחת עורך הדין.