ת"פ 175/09

תקציר

הנאשמים הואשמו בהריגה, חבלה בנסיבות מחמירות ושיבוש מהלכי משפט. ביום 3.9.2009 נסעו הנאשמים ושני חברים נוספים בשתי עגלות גולף בעפולה לצרכי פנאי. הם שמעו צעקות מהרחוב וירדו מהמכונית כדי לחקור. בין הנאשמים התפתח ויכוח לבין המנוח וחבריו, במהלכו ניסה המנוח להסביר כי טעה בזהותו של אחד הנתבעים. הוויכוח הסלים לקטטה אלימה, במהלכה דקרו הנאשמים לכאורה את המנוח בחזהו ואת בילאל בגבו. המנוח מת מפצעיו ובילאל אושפז למשך ארבעה ימים. הראיות העיקריות נגד הנאשמים היו עדויות עדי ראייה של חבריו של המנוח, שהיו מלאות סתירות ואי בהירויות. חלק מהעדים לא זיהו את הנאשמים במסדרי זיהוי, ואחרים טעו בזיהויים. הנאשמים הכחישו את המיוחס להם וטענו כי שהו בעפולה למטרות פנאי ועזבו מיד לאחר ששמעו זכוכיות מתנפצות וצעקות. הם טענו כי נסעו ישירות לביתם, אך סתרו את רישומי הטלפונים הסלולריים ואת עדויותיהם של חבריהם, ואאיל ואיהאב, שטענו כי נסעו דרך נצרת וחיפה לפני שחזרו לביתם. גרסאות הנאשמים היו דומות מאוד, מה שגרם לשופט להאמין שהן היו מתואמות. השופט קבע כי התביעה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה מעבר לספק סביר בגין האישומים של הריגה וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות. הוא מצא ספק סביר בשל סתירות ואי בהירות בראיות, והעובדה שאף עד לא ראה את הנאשמים דוקרים את הקורבנות. עם זאת, השופט מצא את הנאשמים אשמים בהשתתפות בקטטה ושיבוש הליכי משפט בגין מתן עדות שקר ותיאום גרסאותיהם. השופט ציין את הסיבות הטריוויאליות מאחורי הקטטה ואת התוצאות הטרגיות, אך זיכה את הנאשמים מהאישומים החמורים יותר מחמת הספק.