ע"א 357/64

תקציר

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של חיים רקביץ על הוראת פקיד השומה בעניין שומת מס הכנסה לשנת 1960. בית המשפט דחה גם את ערעורו של חיים וילמובסקי, בא כוחו של רקביץ, על הצו לשאת אישית בהוצאות המשיב. בית המשפט מצא ראיות מספיקות לכך שרקביץ היה שותף ולא עובד, וקיבל את עדותו של ינקלביץ, שטען כי היו שלושה שותפים ביניהם רקביץ. השופט מתח ביקורת על התנהלותו של וילמובסקי במהלך המשפט, וציין כי ניסה להטעות את פקיד השומה בכך שטען כי רקביץ הוא עובד ולא שותף. עם זאת, בית המשפט הכיר בכך שייתכן שהתנהלותו של וילמובסקי התבססה על עדותו והנחיותיו של רקביץ עצמו. סוגיית חיוב וילמובסקי באופן אישי בהוצאות הערעור עלתה משיקול הדעת שהוקנה לבית המשפט על פי תקנות סדר הדין האזרחי. בעוד שלבית המשפט יש סמכות לעשות זאת במקרים של רשלנות עורך דין או התנהגות בלתי הולמת, וילמובסקי לא קיבל הודעה מתאימה או הזדמנות להגן על עצמו. בית המשפט הדגיש כי מטרתן העיקרית של הוצאות אלה היא לשפות את הלקוח, ולא להעניש את עורך הדין, וכי יש להתחשב גם במגמה המשמעתית העומדת מאחורי צעד זה. למרות שמצא את התנהלותו של וילמובסקי מעוררת תרעומת, קיבל בית המשפט העליון את ערעורו בעניין ההוצאות, בשל היעדר הליך תקין. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו בערעור, ואילו רקביץ חויב לשלם לבית המשפט המחוזי הוצאות בסך 250 לירות.