עמ"נ 29009-09-17

תקציר

הערעור מתייחס לפטור מארנונה לבית עלמין. המחלוקות העיקריות הן האם בית הקברות פועל למטרות רווח והאם המערער הוא הבעלים של בית העלמין. המערערת טוענת כי יש לפטור אותה ממס בהיותה מלכ"ר. עם זאת, ועדת הערר מצאה כי המערערת לא הביאה ראיות מספיקות להוכחת זכאותה לפטור, שכן הסכומים שהיא גובה בגין קבורה גבוהים משמעותית מהשיעורים שנקבעו בחברה קדישא. עוד מצאה הוועדה כי המערערת לא הצליחה להוכיח כי בית הקברות אינו משמש למטרות רווח, מה גם שהמערערת מאוגדת כחברה בע"מ עם בעלי מניות שללא ספק מצפים לרווח. זאת ועוד, לא עלה בידי המערערת להביא ראיות התומכות בטענתה כי שטחי הציבור מהווים 40% משטח בית העלמין. הוועדה קבעה כי המערערת היא "המחזיקת" בבית הקברות ולפיכך היא חייבת בתשלום ארנונה. ניסיונה של המערערת להבחין בין שטחי קבורה לבין שטחים ציבוריים נדחה, שכן למערערת זכות להשתמש בכל שטח בית הקברות והיא הנהנית העיקרית מהשירותים הניתנים על ידי הרשות המקומית. ככלל, החלטת הוועדה התבססה על הראיות שהוצגו, ואין מקום שבית המשפט יתערב. הערעור נדחה, והמערערת אחראית לשכר טרחת עורך הדין של המשיב.