ת"פ 237/07

תקציר

עניינו של בית המשפט נסוב סביב האשמתה של חברת פז מאגרי פז בע"מ (הנתבעת מס' 3) בהעסקת עובדים זרים ללא ההיתרים הנדרשים, דבר שאינו חוקי על פי חוק עובדים זרים, התשנ"א-1991. כתב האישום הוגש על ידי התביעה, אשר הציגה עדויות שמטרתן להוכיח את אשמתו של הנאשם. עם זאת, סנגורו של הנאשם טען כי אין ראיות התומכות בטענות, והדגיש כי עד המפתח, תמיר אוחיון, לא נכח להעיד. עורך הדין טען כי החשבוניות שהוצגו לא קישרו בין העבודה שביצעו העובדים לנתבעת וכי בחוזה לא צוין היצע כוח אדם. מנגד, טען התובע כי קיומו של הסכם בין הנתבע לבין החברה של שאול נמציאנו, בצירוף חשבוניות ועדויות עדים, מרמזים במידה מספקת על אשמתו של הנתבע. השופט, לאחר ששקל את טענות הצדדים, מצא כי אף שהתביעה הציגה ראיות מסוימות, הן אינן עולות כדי מקרה לכאורה של אשמה. השופט הסביר כי חובת התביעה להוכיח את אשמתו של הנאשם מחייבת הצגת ראיות בסיסיות, גם אם הן דלות, וכי החומרים שהוגשו, למרות שהכילו ראיות מפלילות, לא ביססו אשמה מעבר לספק סביר. לפיכך פסק השופט לטובת הנאשם, בקובעו כי הטענה כי "אין להשיב באשמה" תקפה, וקבע מועד לשמיעת עדי הנאשם.