ת"פ 3111/07

תקציר

כתב האישום מייחס לסולימאן אלאלו ומאהר אלאלו עבירה של חבלה בכוונה בנסיבות מחמירות, ומאהר גם בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות. האירוע התרחש ב-29 ביולי 2007, כאשר איבראהים טוויל ובנו מוחמד נקלעו למארב במגרש חניה בירושלים על ידי קבוצה שכללה את מאהר וגברים לא מזוהים נוספים חמושים באלות, מוטות ברזל וסכינים. איבראהים נדקר והוכה קשות ומוחמד נפגע ברגליו. אבראהים טען כי במהלך התקיפה מאהר דקר אותו בעוד סולימאן היכה אותו במוט ברזל ועודד את האחרים: "זהו מסר מסולימאן אללה". סולימאן טען כי רק ניסה להפריד בין הלוחמים והיה נוכח באופן פסיבי בזירה, בעוד מאהר טען כי איברהים תקף אותו תחילה באמצעות בקבוק בירה. בית המשפט מצא את עדי התביעה, ובהם איבראהים ובנו מוחמד, אמינים, ועדויותיהם תואמות את נסיבות האירוע ואחד את השני, למרות סתירות מסוימות בפרטים שוליים יחסית. עדויות הנאשמים, לעומת זאת, נמצאו בלתי אמינות ומלאות סתירות, וניסיון להתאים את הראיות שהוצגו בפניהם. בית המשפט קיבל את גרסתו של איבראהים לאירועים והרשיע את שני הנאשמים בחבלה בכוונה ואת מאהר בנוסף בתקיפה הגורמת חבלה של ממש. הנוהל המשטרתי הפגום של חקירת מאהר בעברית, למרות שאינו דובר או קורא את השפה, צוין אך לא פסל את הודאתו, שכן בית המשפט שוכנע כי החוקרים רשמו נכון את דבריו של מאהר.