בג"צ 2906/20

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהגיש תושב הגדה המערבית שהורשע בעבירה חמורה על ידי בית משפט צבאי ונידון למאסר עולם. העותר ביקש מבית המשפט להורות על הקלה בעונשו. חלקו הראשון של פסק הדין עוסק בתשתית הנורמטיבית המסדירה בקשות להפחתת עונש, ומדגיש את ההתערבות השיפוטית המצומצמת בהחלטות מסוג זה, שהן נתונות לשיקול דעת ומבוססות על שיקולי רחמים. מוסבר כי הסמכות להקל בעונשם של אסירים שנשפטו בבתי משפט צבאיים בגדה המערבית נתונה למפקד הצבאי, בדומה לסמכותו של נשיא המדינה בישראל. שיקול הדעת של המפקד הצבאי בתחום זה הוא רחב, והתערבות בתי המשפט היא נדירה ומוגבלת למקרים חריגים. חלקו השני של פסק הדין עוסק בעניינו האישי של העותר ומציין כי החלטת המפקד הצבאי שלא להקל בעונשו של העותר הייתה סבירה, חוקית וניתנה בסמכות, וכי לא חל בעותר שינוי ניכר ומשמעותי שיצדיק הקלה בעונשו. בין היתר נלקחו בחשבון חומרת העבירה והאכזריות המיוחדת שליוותה את ביצועה, כמו גם נסיבותיו האישיות של העותר, עברו הפלילי ושיקוליו הביטחוניים. חלקו השלישי של פסק הדין מתייחס לעתירות הכלליות ולטענות בדבר אפליית אסירים שנשפטו בבתי המשפט הצבאיים בשטחים, בהשוואה לאסירים שנשפטו בישראל. בית המשפט דחה טענות אלה והדגיש כי זהותה של הרשות המחליטה - המפקד הצבאי בשטחים והנשיא בישראל - אינה מעוררת אפליה, שכן שתיהן בוחנות את הבקשות להפחתת עונש לגופו ובהתאם לנסיבות כל מקרה. בית המשפט דחה גם את טענות העותרת בדבר אפליה פרוצדורלית, חובת הקמת ועדה מייעצת וחוסר שקיפות בקריטריונים לבחינת בקשות להפחתת עונש. בנוסף, קבע בית המשפט כי לאסירים שנשפטו בבתי משפט צבאיים אין זכות לייצוג משפטי בעת הגשת בקשות מסוג זה, וכי ממילא העותר במקרה זה מיוצג על ידי עורך דין. לבסוף, החליט בית המשפט לדחות את העתירה על כל חלקיה והותיר את החלטת המפקד הצבאי על כנה, מבלי להורות על הוצאות.