ת"א 14294-02-19

תקציר

עיקר המחלוקת בתיק זה נסובה סביב איחור במסירת דירה, שנמכרה על ידי הנתבעים לתובעים, והפיצויים המגיעים לאחר מכן לתובעים בשל שיהוי זה. הדירה אוכלסה על ידי שוכר, והעיכוב נגרם בשל סירובו של השוכר לפנות את הדירה במועד. שאלת המפתח הייתה האם לשוכר זכות להאריך את חוזה השכירות, ואם לאו, האם הוא גרם להפרת הסכם המכר בין התובעים לנתבעים, ובכך חייב את השוכר לשפות את הנתבעים בגין הפיצויים שהיה עליהם לשלם לתובעים. בית המשפט מצא כי הסכם השכירות בין הנתבעים לבין השוכר לא העניק לשוכר אופציה להאריך את שהותם, למרות טענות השוכר אחרת. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב בכך שלא יידעו את השוכר על מכירת הדירה קודם לכן, מה שגרם לעיכוב במסירת הדירה לתובעים. נמצא כי הנתבעים הפרו באופן יסודי את הסכם המכר בכך שלא פינו את הדירה בהתאם למועד המוסכם, ולפיכך חויבו לשלם לתובעים סך של 179,583 ₪, שכללו את הפיצוי המוסכם, אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין. בנוסף, חויב השוכר לשפות את הנתבעים בגין כל הסכומים שישולמו לתובעים, שכן סירובם לפנות את הדירה גרם להפרה. כמו כן חויב השוכר לשלם לנתבעים מחצית משכר טרחת ההודעה ו-6,000 שקל שכר טרחת עורך דין. תשלומים אלה היו אמורים להתבצע בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.