עת"מ 17613-09-19

תקציר

העותרים, משפחה שבניה התגוררו שנים רבות בישראל, ביקשו לערער על החלטת ועדת האיומים, שסירבה להעניק להם רישיון לישיבת קבע בנימוק של איום על חייהם בשל חשדם לשיתוף פעולה עם ישראל בשטחי הרשות הפלסטינית. בית המשפט בחן את המקרה ומצא כי העותרים הצליחו להוכיח סכנה ממשית לחייהם בשטחי הרשות הפלסטינית, שכן דמותו וזהותו של העותר הופצו בהרחבה באמצעות סרט ומאמרים בפורומים פלסטיניים, לרבות דפי פייסבוק ואתרי חדשות. בית המשפט הדגיש כי השאלה אינה האם העותרים שיתפו פעולה בפועל אלא האם נתפסו כמשתפי פעולה בשטחי הרשות. עוד צוין כי נראה כי הוועדה לא נתנה משקל ראוי לפרסומים הפומביים אודות העותרים. יתר על כן, בית המשפט הכיר בקיומה של זכות חוקתית לחיי משפחה ובעקרון אי-ההחזרה, המונע גירוש של אנשים למקומות שבהם נשקפת סכנה לחייהם או לחירויותיהם. עם זאת, בית המשפט נקט משנה זהירות במקרים בהם העותרים עלולים היו ליצור איומים בעצמם או לפעול בחוסר תום לב. במקרה דנן מצא בית המשפט כי למרות חששות מסוימים מהתנהלות העותרים, הסכנה לחייהם הייתה ממשית. עם זאת, הרישום הפלילי של חלק מהעותרים, בעיקר בעבירות האחרונות והחמורות, העלה חשש לשלום הציבור בישראל. לפיכך נעתר בית המשפט לעתירה, והתיר לעותרים רישיון ישיבה מותנה, בתוקף לחמש שנים, בכפוף לתנאים מסוימים הנוגעים להימנעות מפעילות פלילית. ההיתרים של אשתו ובנותיו הקטינות של העותר יעמדו בתוקפם כל עוד הרישיון של העותר עומד בתוקפו. פסק הדין הותר לפרסום תוך השמטת פרטים מזהים.