ת"א 8305/01

תקציר

לתובעים ולנתבעים היה הסכם שכירות מוגן לחנות ששימשה את הנתבעים לעסקי האופטיקה שלהם. התובעים הגישו תביעת פינוי כנגד הנתבעים, בטענה למספר הפרות יסודיות של חוזה השכירות, לרבות אי תשלום דמי שכירות, נטישת החנות ומסירת השימוש בחנות לגורם אחר ללא אישור. בית המשפט מצא כי התובעים לא הצליחו להוכיח אי תשלום דמי שכירות, שכן נקבע כי סירבו לקבל את תשלומי דמי השכירות שהציעו הנתבעים. גם טענת הנטישה נדחתה, שכן מהראיות עולה כי הנתבעים לא נטשו לחלוטין את החנות וחזרו לנהל אותה. עם זאת, בית המשפט קיבל את הטענה כי הנתבעים אפשרו לאדם אחר, בועז עבדר, להשתמש בחנות ללא הסכמת התובעים, בניגוד לתנאי השכירות. למרות הפרה זו, בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו להעניק לנתבעים סעד הוגן לפי סעיף 132 לחוק הגנת הדייר, בהתחשב במהות ההפרה, בהתנהגות הנתבע ובהתנהגות התובעים. סעד זה הותנה בכך שהנתבעים ישלמו לתובעים פיצוי כספי בסך 15,000 ₪ בגין ההפרה, המתפרש על פני חמישה תשלומים חודשיים החל מאפריל 2007, והוצאות משפט בסך 5,000 ₪, כולל מע"מ. תביעותיהם הכספיות של התובעים נדחו, ופסק הדין ניתן בהעדר הצדדים.