פ"א 33296-01-19

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור על צו שיפוטי להפסקת שימוש מופרז בחלקת קרקע. הצו, שהוצא מכוח סעיף 236 לחוק התכנון והבניה, נועד למנוע את המשך השימוש הבלתי מורשה בנכס ואת הפקת הרווח הכלכלי ממנו. החלטתו של בית משפט קמא נמצאה חוקית, ולא נפלו בה טעויות. הראיות שהוצגו, לרבות הודאות המערערים, הצדיקו את מתן הצו. בית המשפט דחה גם את טענות המערערים כי הבקשה הוגשה לאחר הגשת כתב האישום, שכן החוק אינו מחייב להתנות את הצו בהגשת כתב אישום. המערערים היו מודעים במשך שנים לכך שרישיונם פג, ואין בצו כדי לפגוע בהגנתם בהליך הפלילי. יתר על כן, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות המערערים בדבר שיהוי ואכיפה בררנית. גם ההחלטה לבטל את ההיתר לא הייתה שנויה במחלוקת בין המערערים. מקרה זה אינו כרוך בנסיבות קיצוניות או חריגות המצדיקות את דחיית בקשת השיהוי, ובית המשפט מסכים עם ממצאיו של בית משפט קמא. ככלל, הערעור נעדר טענות מהותיות והוא נדחה בהתאם, תוך קיום צו ההפסקה השיפוטי.