רע"א 42371-11-23

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים ובחידושים אפשריים, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי – רע"א 42371-11-23 מלאך נ' מזרחי** **רקע עובדתי:** המבקש הגיש לבית המשפט קמא בקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד, בטענה שהמשיב מפיץ נגדו פרסומי השמצה ברשת הטלגרם מזה מספר חודשים. הבקשה הוגשה ביום 20.11.23. פרסומים אלו החלו, לטענת המבקש, לפחות מתחילת חודש יוני 2023, והמבקש ידע עליהם בסמוך ל-6.6.23, מועד בו הגיש תלונה במשטרה. המבקש טוען כי לאחר שלא ראה טיפול בתלונתו, פנה למשיב במכתבי התראה בתחילת נובמבר 2023, וביום 20.11.23 הגיש את הבקשה לבית המשפט. בית המשפט קמא, בהחלטתו מיום 20.11.23, החליט שלא ליתן צו במעמד צד אחד, וקבע דיון במעמד הצדדים ליום 19.12.23, כחודש לאחר מכן. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו, וטוען הן כנגד אי-מתן הצו במעמד צד אחד והן כנגד מועד הדיון שנקבע. **עקרונות משפטיים וניתוח ההחלטה:** 1. **סמכות בית המשפט לערעורים והתערבות בשיקול דעת הערכאה הדיונית:** * **העיקרון:** בית המשפט לערעורים (בענייננו, בית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור) יתערב בהחלטות של הערכאה הדיונית (בית המשפט קמא) בנוגע לסעדים זמניים, רק במקרים חריגים. שיקול הדעת להעניק או שלא להעניק סעד זמני, כגון צו מניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד, נמצא בליבת סמכותה של הערכאה הדיונית. * **היישום בענייננו:** השופט נאמן הדגיש כי אי-מתן צו במעמד צד אחד הינה החלטה בתחום שיקול הדעת של בית המשפט קמא, ואינה נופלת בגדר החריגים המצדיקים התערבות. הדבר נובע, בין היתר, מעיתוי הגשת הבקשה, כפי שיפורט בהמשך. 2. **סדרי הדין לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001:** * **העיקרון:** החוק קובע סדרי דין ייחודיים לבקשות למניעת הטרדה מאיימת, מתוך תכלית של טיפול מהיר ויעיל. כאשר ניתן צו במעמד צד אחד, החוק מחייב קיום דיון במעמד הצדדים "בהקדם האפשרי ולא יאוחר משבעה ימים מיום מתן הצו" (סעיף 7(ב) לחוק). אולם, כאשר לא ניתן צו במעמד צד אחד, בית המשפט מחויב לקיים דיון, אך אין בחוק דרישה מפורשת לקבוע את הדיון במועד קרוב במיוחד (סעיף 7(ה) לחוק). * **פרשנות תכליתית וחידוש משפטי מוצע:** השופט נאמן מטעים כי פרשנות תכליתית לחוק מחייבת התייחסות לקביעת מועד הדיון. הליך של צו למניעת הטרדה מאיימת מטבעו אמור להיות מהיר וקצר. אי-קביעת דיון במועד סביר, גם אם לא ניתן צו במעמד צד אחד, עלולה לגרום נזק למבקש, שכן ההטרדה עשויה להימשך עד למועד הדיון, ואז יינתן הצו. לכן, קביעת דיון לאחר חודש, במקרה זה, נתפסת כ"מחטיאה את מטרת החוק ותכליתו". זהו חידוש או הבהרה חשובה ביחס ליישום החוק, המדגישה את הצורך במהירות הליך גם כאשר הצו הראשוני לא ניתן. 3. **שיהוי בהגשת בקשה למתן צו:** * **העיקרון:** השיהוי בהגשת בקשה למתן סעד משפטי, בפרט צו זמני או צו מניעה, מהווה שיקול מרכזי בהחלטה האם להיעתר לבקשה. שיהוי בלתי מוסבר עשוי להצביע על כך שהדחיפות הנטענת אינה אמיתית, ועלול אף להשפיע על עצם מתן הצו לגופו. * **היישום בענייננו:** זהו השיקול המרכזי להחלטת השופט נאמן לדחות את בקשת רשות הערעור. המבקש ידע על ההטרדות לכל הפחות מיום 6.6.23 (מועד הגשת התלונה במשטרה), אך הגיש את הבקשה לבית המשפט רק ביום 20.11.23, קרי, למעלה מחמישה חודשים לאחר מכן. בית המשפט קמא לא נימק את החלטתו, אך השופט נאמן סבור כי "חזקה על בימ"ש קמא שהבחין בשיהוי זה... והביא זאת בחשבון". * **השלכות השיהוי:** השופט מדמה את המצב למקרה של כאב שיניים – אם הכאב היה חמור, היה נפנה לטיפול מידי. השיהוי מלמד, לדידו, שההטרדה אינה "דחופה" ואינה פוגעת בשלוות חייו היומיומית של המבקש ברמה המצדיקה טיפול מיידי. לכן, אין לו להלין על בית המשפט שקבע את הדיון לאחר חודש. השיהוי עשוי גם להשליך על סיכויי ההצלחה של הבקשה לגופו של עניין (כפי שמצוין בסעיף 8, עם הפניות לפסיקה), אך זוהי סמכות בית המשפט קמא לדון בה לאחר שמיעת הצדדים. 4. **הבנת המונח "סמוך" בהקשרים משפטיים:** * **העיקרון:** כאשר נדרשת התייחסות למונח "סמוך" בהקשרים משפטיים (כגון "סמוך למועד", "סמוך להגשת הבקשה"), משמעותו נמדדת על פי נסיבות המקרה. * **היישום בענייננו:** בהתייחסותו לשיהוי, השופט מציין כי גם אם המבקש טוען ל"סמיכות" במכתבי ההתראה (נובמבר 2023), הרי שהשיהוי המשמעותי של חמשת החודשים שקדמו לכך פוגם בטענת הסמיכות. **חידושים משפטיים או הבהרות משמעותיות:** * **הדגשת הצורך ב"דחיפות" בהליך הטרדה מאיימת:** ההחלטה מדגישה כי אף כאשר לא ניתן צו במעמד צד אחד, יש לשאוף לקיום דיון במועד סביר, כדי למנוע החמרה במצב הנזק למבקש. קביעת דיון לאחר חודש, במקרה הנתון, נתפסה כסותרת את תכלית החוק. * **השפעת השיהוי המשמעותי על קביעת מועד הדיון:** זוהי ההבהרה המרכזית. השופט מחבר בין שיהוי בהגשת הבקשה לבין הזמן שנקבע לדיון. אם המבקש עצמו המתין חודשים, אין לו להלין על בית המשפט שקובע דיון לאחר חודש. השיהוי נתפס כאינדיקציה לחוסר דחיפות, ובכך מנמק הן את אי-מתן הצו הזמני והן את קביעת הדיון למועד מאוחר יותר. * **הצבת תנאי למבקש ההטרדה:** למעשה, ההחלטה מציבה דרישה מפורשת למבקש בבקשה לצו הטרדה מאיימת, שעליו להסביר בבקשתו את פשר השיהוי המשמעותי בהגשת הבקשה. **המלצה שיפוטית:** השופט נאמן, למרות דחיית הערעור, ממליץ לבית המשפט קמא לבדוק אפשרות להקדים את הדיון, וזאת "בהתאם לתפוסת יומנו ושיקול דעתו". זוהי מחווה המכירה בחשיבות העקרון של מהירות הדיון, אך תוך מתן כבוד ללו"ז השיפוטי. **סיכום:** ההחלטה ממחישה את האיזון העדין שבית המשפט נדרש לו בין הצורך בהגנה על זכויות הפרט מפני הטרדה מאיימת לבין שיקולים פרוצדורליים כגון שיהוי. עיקר החידוש או ההדגשה בהחלטה זו הוא הקישור הישיר בין השיהוי בהגשת הבקשה לבין קביעת מועד הדיון, כאשר השופט רואה בשיהוי הוכחה לחוסר דחיפות, המצדיקה, למעשה, את ההחלטה של בית המשפט קמא. **הערה:** אין בהחלטה זו כדי להביע עמדה לגופו של עניין, כלומר, האם אכן התקיימה הטרדה מאיימת, או כיצד יוכרע הדין לאחר שמיעת הצדדים.