רע"א 17862-01-17

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת על סמכותם של בתי המשפט בישראל לדון בתיק הקשור למקרקעין. התובעת, חן ואיתי גינדי ישראל בע"מ, תבעה לפירוק שיתוף בחלקת קרקע בהרצליה, הנמצאת בבעלות משותפת של מספר גורמים. הנתבעים טענו כי לבית משפט השלום אין סמכות עניינית לדון בתיק, שכן שווי הזכויות במקרקעין חרג מסמכותו הכספית של בית משפט השלום, ולחלק מהנתבעים היו זכויות חוזיות בלבד ולא זכויות קנייניות. בית משפט קמא פסק לטובת גינדי, בקובעו כי לבית משפט השלום סמכות שיפוט. הנאשמים ערערו על החלטה זו. השופט דנציגר מבית המשפט העליון העניק לנאשמים רשות ערעור ודחה את ערעורם לגופו. דנציגר קבע כי בניגוד לפסיקה הקודמת בנושא, במקרה זה קיימות זכויות בעלות רשומות על כל חלקת המקרקעין. כמו כן, חלק מהצדדים לתיק נרשמו כבעלים, דבר שהיה שונה מהותית מהמקרה הקודם. גינדי נרשמה כבעלים של 42.3% מהזכויות בקרקע, והיו לה הערות אזהרה לזכויות נוספות, מה שהפך את המקרה הזה לסכסוך על פירוק שיתוף במקרקעין. דנציגר הגיע למסקנה כי לבית משפט השלום סמכות לדון בתיק זה ואישר את החלטת בית המשפט קמא. הנאשמים חויבו בהוצאות המשפט של גינדי, בסך 8,000 שקל.