ת"פ 57582-01-22

תקציר

הכרעת הדין דנה בחומרת העבירות שביצע הנאשם, תוך הדגשת הרכושנות, הקנאה והאובססיביות המופגנת כלפי המתלוננת, תוך פגיעה בזכותה לשלמות הגוף, לשלווה ולשלווה בביתה. השופט מתייחס בהרחבה למקרים קודמים של התעללות בין בני זוג ולצורך בענישה מחמירה למיגור התופעה. נלקחות בחשבון הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, וטווח הענישה המתאים נקבע בין 10 ל-24 חודשי מאסר, לצד ענישה צופה פני עתיד, קנס ופיצויים. באשר לעונשו של הנאשם, השופט מביא בחשבון את הרשעתו הקודמת בעבירות דומות ואת אי עמידתו בהסכם גישור. עם זאת, השופט מכיר גם בהודאת הנאשם, שחסכה מהמתלונן את טראומת העדות, ואת התקדמותו בתוכנית טיפולית לעבירות אלימות במשפחה. השופט שוקל את האינטרס הציבורי בהרתעה אל מול נסיבותיו הפרטניות של הנאשם, ומדגיש את הצורך בגישה פרטנית בגזר הדין. בסופו של דבר, השופט מחליט שלא להטיל עונש מאסר בפועל, ובוחר בשילוב של עבודות שירות, מאסר על תנאי וצו מבחן עם טיפול חובה. החלטה זו מוצדקת על ידי האמונה כי שיקום מועיל יותר ממאסר במקרה ספציפי זה, במיוחד לאור התקדמותו של הנאשם בטיפול וההשפעה השלילית הפוטנציאלית של המאסר על תהליך השיקום שלו. השופט מדגיש את ההשלכות של אי עמידה בתנאי העונש, ומשאיר מקום לפעולה נוספת אם הנאשם לא יצליח בתיקון. הכרעת הדין נועדה לאזן בין עשיית צדק עם הנאשם למתלונן, המשקף את חומרת העבירות, תוך מתן עדיפות לשיקום לטובת החברה, בן זוגו וילדיו של הנאשם.