ת"צ 24912-03-10

תקציר

המבקשת, לקוחה של פרטנר תקשורת, ביקשה לאשר תביעה ייצוגית בסך 175 מיליון שקל נגד החברה בגין כך שסיפקה לה לכאורה "חבילות שירותי מידע ותוכן" ללא הסכמתה. המבקשת טענה להפרת חוזה, גניבה, מרמה, עשיית עושר ולא במשפט ורשלנות, וביקשה פיצוי בגין נזקים עבורה ובשם קבוצה מלקוחות החברה שהוגדרו כמי שנגבו בגין שירותים שלא ביקשו. פרטנר תקשורת טענה כי בנה של המבקשת הסכים לשירותים וכי נודע לה עליהם. בית המשפט מצא כי המבקש ביסס לכאורה טענה של חוסר הסכמה, אך דחה את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית. בית המשפט קבע כי המבקש לא הצליח להוכיח שאלות משותפות של עובדה או דין בין חברי הקבוצה, שכן הראיות הצביעו רק על מקרים בודדים של אישומים בלתי מורשים ולא על פרקטיקה שיטתית של פרטנר תקשורת. יתר על כן, המבקש לא ייצג במידה מספקת את האינטרסים של הקבוצה, ושאלות פרטניות גברו על שאלות משותפות, מה שהופך תובענה ייצוגית לשיטה לא יעילה ולא הוגנת לפתרון הסכסוך. מאחר שהתנאים לאישור התביעה הייצוגית היו מצטברים, הבקשה נדחתה, ובית המשפט הורה למבקש לשלם את הוצאות החברה בסכום מופחת של 50,000 ₪ בשל השווי הנמוך יחסית של התביעה האישית.