המ"ש 6912-09-25

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות ובחידושים המשפטיים: **ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט לתעבורה (מחוז מרכז) בבקשה להארכת מועד להישפט** **מבוא:** החלטה זו ניתנה במסגרת בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח תנועה, אשר הוגשה לאחר שחל המועד החוקי להגשתה. בית המשפט נדרש לבחון האם קיימים טעמים מספקים המצדיקים הארכת מועד כאמור, תוך יישום עקרונות משפטיים יסודיים הנוגעים לסדר הדין הפלילי, תקנות התעבורה, ועקרונות היסוד של הצדק. **העובדות הרלוונטיות:** * **העבירה:** נהיגה שלא בכביש במקום בו קיים כביש (כולל נהיגה על שול), בניגוד לתקנה 33(א) לתקנות התעבורה, תועדה על ידי מצלמת א-3 בתאריך 17.03.2025. * **מועד להגשת בקשה להישפט:** 14.07.2025. * **טענות המבקש:** * לא קיבל את הדו"ח לידיו. * פנה למשרד הרישוי וגילה על הדו"ח באופן מפתיע. * אישור המסירה פגום ואינו מהווה מסירה כדין (חסרים פרטים מזהים של השליח, מועד המסירה, שם מלא ומספר תעודת זהות של המוסר). * הדו"ח שולם בטעות (לכאורה) על ידי גורם אחר. * לא התאפשרה לו טענת התיישנות. * כופר בביצוע העבירה ובתקינות המצלמה. * **טענות המשיבה:** * אישור המסירה נשלח לכתובת הרשומה וחזר בציון "לא ידוע". * על פי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, יש לראות את ההודעה כממולאת כדין בחלוף 15 יום מיום שליחתה בדואר רשום. * המבקש שילם את הקנס בתאריך 16.07.2025, ובכך הודה במיוחס לו. * **עובדה מהותית נוספת שהתגלתה במהלך הדיון (ולא הוצגה על ידי המבקש בבקשתו):** המבקש שילם את הקנס ביום 16.07.2025, בעוד המועד האחרון להגשת בקשה להישפט היה 14.07.2025. **המסגרת המשפטית והעקרונות שנקבעו:** בית המשפט פתח בהצגת האבחנה בין בקשה להארכת מועד להישפט לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, וקבע כי השיקולים להם נדרש בבקשה זו דומים לאלו שבבקשה לביטול פסק דין. נקבעו שני תנאים חלופיים (שאינם מצטברים) להעתרות לבקשה: 1. **סיבה מוצדקת להימנעות מהגשת הבקשה במועד:** מצב בו נמנע הנאשם מלהגיש את הבקשה במועד מסיבה שאינה באשמתו. 2. **חשש לעיוות דין:** אם יגרם למבקש עיוות דין אם לא יינתן לו יומו בבית המשפט. **ניתוח הנקודות המרכזיות בהחלטה:** 1. **אי קיום דיון במעמד שני הצדדים:** * **עיקרון:** בית המשפט פסק כי אין חובה לקיים דיון במעמד שני הצדדים בבקשה להארכת מועד להישפט, במיוחד כאשר המחלוקת אינה מצריכה בירור עובדתי מהותי. * **חידוש/הבהרה:** החלטה זו מחזקת את ההלכה הפסוקה (ראו רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם) המאפשרת לבית המשפט לנהל את ההליכים ביעילות, ללא צורך בדיונים מיותרים, כאשר הדבר אינו פוגע בזכויות הנאשם. 2. **תשלום הדוח כהודאה באשמה:** * **עיקרון משפטי:** בית המשפט הפנה לסעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, הקובע כי תשלום דוח תנועה מהווה הודאה באשמה, הרשעה ונשיאה בעונש, אלא אם בוטל הדוח על ידי תובע משטרתי לאחר התשלום. * **יישום:** נקבע כי תשלום הדוח על ידי המבקש בתאריך 16.07.2025, למרות שהמועד להגשת בקשה להישפט חלף ב-14.07.2025, מהווה הודאה באשמה ו"חלוט" את הדין. * **חידוש/הדגשה:** ההחלטה מדגישה את עיקרון "סופיות הדיון" ומצמצמת את האפשרויות להגיש בקשה להישפט לאחר תשלום הדוח. היא מצטטת שורה של החלטות עליונות (רע"פ 8927/07, רע"פ 9543/10, רע"פ 2937/17, רע"פ 641/19) התומכות במדיניות זו. * **התמודדות עם טענות המבקש:** בית המשפט דוחה את הטענה כאילו שולם הדוח על ידי אחר, מכיוון שהמבקש לא הציג ראיות לכך, ואף לא ציין זאת בבקשתו. ההחלטה קובעת כי אי נקיטת צעדים מיידיים לאחר תשלום הדוח מלמדת על השלמה עם תשלום הקנס. 3. **תשלום הדוח כמייתר את הדיון בחזקת המסירה:** * **עיקרון:** בית המשפט קובע כי תשלום הדוח, גם אם היה טענה לגבי פגם במסירה, מוכיח שהמבקש ידע על הדוח, ובכך מחזק את חזקת המסירה (או יוצר אותה לכל הפחות ממועד התשלום). * **חידוש/השלכה:** זוהי נקודה משפטית משמעותית. למרות שהמבקש טען לפגמים במסירה, תשלום הדוח, מבחינה פרקטית, עוקף את הדיון המשפטי בנוגע לחוקיות המסירה. מבחינת בית המשפט, תשלום הדוח מהווה אינדיקציה ברורה לידיעת המבקש על קיומו. 4. **היעדר חשש לעיוות דין:** * **עיקרון:** בית המשפט חזר על הלכת בית המשפט העליון (רע"פ 8427/17) לפיה על הטוען לקיומו של עיוות דין להציג "טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה". * **יישום:** בית המשפט קבע כי המבקש לא הציג טענה ממשית לחשש לעיוות דין. הטענות בדבר כשלים אפשריים בראיות (כמו תקינות המצלמה) או טענה מקדימה שלא נטענה, נחשבות כשלעצמן כלא מספיקות בשלב זה של בקשה ל"משפט חוזר" (כלשונו), ללא ביסוס ראייתי מספק. 5. **טענת ההתיישנות:** * **עיקרון משפטי:** סעיף 225א(א1) לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי בעבירת קנס שחשד לביצועה מבוסס על צילום רכב, יש לשלוח הודעת קנס בתוך 4 חודשים ממועד ביצוע העבירה. * **יישום:** המבקש טען כי חלפו 4 חודשים ממועד העבירה (17.03.2025) וכי המועד האחרון לשליחת הודעת קנס היה 17.07.2025. אולם, הודעת הקנס נשלחה בתאריך 22.03.2025, כלומר בתוך 4 חודשים. כמו כן, הדוח שולם בתאריך 16.07.2025, כלומר לפני שחלף מועד התיישנות השליחה. * **חידוש/הבהרה:** בית המשפט מדגיש כי המועד הקובע בחוק הוא מועד השליחה של ההודעה, ולא מועד קבלתה. הדבר מחזק את החזקה שהודעת הקנס נשלחה במועד. 6. **עיקרון סופיות הדיון:** * **עיקרון יסוד:** בית המשפט הדגיש את מחויבותו לעיקרון סופיות הדיון, כפי שנקבע בע"פ (באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל. כלומר, אין להשתמש בסמכות להאריך מועדים כדבר שבשגרה, אלא רק במקרים חריגים ומוצדקים. **מסקנה והשלכות:** בית המשפט דחה את הבקשה להארכת מועד להישפט. ההחלטה מבססת את דחיית הבקשה על מספר אדנים מרכזיים: * **תשלום הדוח:** מהווה הודאה באשמה, הרשעה ונשיאה בעונש, וחלוט את הדין. * **השלכות תשלום הדוח:** גובר על טענות הנוגעות למסירה פגומה, ומעיד על ידיעת המבקש על הדוח. * **היעדר טענת עיוות דין:** המבקש לא הרים את הנטל להוכיח חשש ממשי לעיוות דין. * **עיקרון סופיות הדיון:** מחייב שמירה על מועדים ואי הארכתם באופן שגרתי. **חידושים משפטיים או הדגשים משמעותיים:** * **הדגש על תשלום הדוח כ"חלוט":** ההחלטה ממשיכה את המגמה של חיזוק עיקרון סופיות הדיון, תוך ראיית תשלום קנס כתשלום חלוט, אלא אם הוכח אחרת באופן מובהק. * **תשלום כעקיפת טענות פרוצדורליות:** ההחלטה מבהירה שתשלום הקנס יכול לגבור על טענות פרוצדורליות הנוגעות לאופן קבלת ההודעה, מכיוון שהוא מעיד על ידיעה בפועל. * **הציפייה לנמק ולהציג ראיות:** ההחלטה מדגישה שוב, כי בעת בקשה להארכת מועד או ביטול פסק דין, על המבקש להציג טענות מבוססות וראיות קונקרטיות, ולא הסברים כלליים. * **יעילות הדיון:** ההחלטה מדגימה את הנטייה של בתי המשפט לנהל את ההליכים ביעילות, כולל הימנעות מדיונים שאינם הכרחיים, כאשר הדבר אינו פוגע בזכויות הצדק. בסיכומו של דבר, ההחלטה מציגה יישום קפדני של הוראות חוק ופסיקה מחייבת, תוך איזון בין זכויות הנאשם לבין הצורך בשמירה על סדר, יעילות וסופיות הליכים.