ע"א 377/79

תקציר

במחלוקת הנוגעת להפקעת קרקע לצורכי ציבור, ובפרט לבניית בית ספר, התייחס בית המשפט העליון לחוקיות ולחישוב הפיצויים המגיעים לבעלי הקרקע, או למערערים. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ברמת גן הפקיעה שש חלקות קרקע, תוך הפעלת סעיף 189 לחוק התכנון והבנייה ופקודת הקרקעות משנת 1943. בתחילה ניכה בית המשפט המחוזי 40% מהפיצויים על סמך הוראה המאפשרת ניכויים כאלה אם ההפקעה מיטיבה עם יתרת הקרקע. עם זאת, בית המשפט העליון, בערעור ובערעור שכנגד, בחן האם הוראה זו חלה כאשר החלקה כולה, ולא חלקה, הופקעה. בית המשפט העליון הדגיש כי זכויות הקניין הן זכויות יסוד, ומאפשרות הפקעה רק באמצעות הוראות חוק מפורשות, ובכך מצדיקות פיצוי הוגן. היא הסכימה עם זכותם של המערערים לפיצויים לפי חוקים שונים מעבר לפקודה, וציינה כי פיצוי לפי סעיף 197 יכול לתת מענה לכל ירידת ערך של הקרקע בשל ייעודה הציבורי לפני ההפקעה בפועל. בית המשפט קבע כי למרות חריגות פרוצדורליות של בית המשפט המחוזי בפתיחת הדיון מחדש לאחר פסק הדין, הצדק נעשה שכן לכל הצדדים ניתנה הזדמנות להציג את טיעוניהם במלואם. בסופו של דבר אישר בית המשפט את החלטת הערכאה הנמוכה יותר להתאמת הפיצויים, תוך הדגשת כוונת המחוקק לאפשר הפקעה ללא גבולות פיצוי רק עד לממדים מסוימים של חלקה, אישר מחדש את הוראות המחוקק ודחה הן את הערעור והן את הערעור שכנגד ללא הוצאות.