ע"א 516/73

תקציר

בית המשפט העליון קבע כי צוואה בעל פה, או צוואה בעל פה, שנערכה על ידי אדם שנפטר אינה תקפה על פי הדין הישראלי. החלטת בית המשפט התבססה על מספר נקודות. ראשית, בית המשפט פירש את חוק הירושה, הקובע כי אדם חייב לראות את עצמו כעומד בפני מוות, במקרה זה המצווה לא האמין די הצורך שהיא עומדת למות. שנית, יש להחיל את החריגים המאפשרים עריכת צוואות בעל פה במקרים נדירים בלבד, ופרשנות רחבה של חריגים אלה לא תהיה מוצדקת בהתחשב בכך שרוב האנשים יכולים בקלות לכתוב או להכתיב צוואה. שלישית, היסוד האובייקטיבי של סכנה האורבת ליד המצווה לא היה קיים. לבסוף, העדים לא רשמו מיד את הצוואה הנטענת בעל פה כנדרש בחוק, אלא מדובר בשיחה סתמית שלא רמזה על בקשה רצינית להקליט את רצונו האחרון של המצווה. מטעמים אלה, בין היתר, נדחתה העתירה לקיום הצוואה בעל פה, ופסק הדין הקודם של בית המשפט המחוזי התקבל. בית המשפט העליון דחה את הערעור והורה למערערים לשלם הוצאות למשיבים הראשון והשני.