ת"א 2841-10-19

תקציר

פסק דין זה דן בתביעת לשון הרע שהגישה אישה, אור, נגד מספר נתבעים, בהם פילגשו של בעלה, ספיר, וחמש נשים נוספות. התביעה הוגשה ביחס למספר פוסטים ותגובות בפייסבוק שהשפילו, השפילו והעליבו את אור, בעקבות התמוטטות נישואיה. השופט פסק לטובת אור, ואישר כי הפרסומים מהווים לשון הרע וכי הם אינם זכאים להגנות כלשהן על פי החוק, למעט מקרה אחד בו התקבלה הגנת האמת בפרסום. השופטת בחנה כל פרסום והערה לפרטי פרטים, והסבירה מדוע הם מהווים לשון הרע ומדוע הם אינם זכאים להגנות משפטיות כלשהן. הנתבע ספיר, שיזם את הפוסטים, חויב לשלם לאור פיצויים בסך 15,000 ₪. הנתבעת מוריה, ששיתפה והגיבה על הפוסטים, חויבה לשלם 5,000 ₪, ואילו שתי הנתבעות האחרות, שאנל ונוי, שהגיבו אף הן, חויבו לשלם 1,000 ₪ כל אחת. שני נתבעים נוספים נמחקו מהתביעה – האחד משום שהתובעת לא הצליחה להוכיח שביצעה את הפרסומים, והשני משום שפרסומיה נמצאו כהבעת דעה מוגנת או גידופים טריוויאליים שאינם מהווים לשון הרע. בקביעת גובה הפיצוי התחשבה השופטת בהתנהגות הצדדים לפני ואחרי הפרסומים, וכן בנסיבות המקרה הכוללות. השופט הדגיש כי אין ליישב סכסוכים משפחתיים באמצעות מסעות לשון הרע פומביים וכי פעולות כאלה אינן יכולות להיות נתמכות על ידי בית המשפט. עם זאת, השופטת ציינה גם כי אור תרמה להסלמת היצרים ולכן הפחיתה את הפיצוי בהתאם. בנוסף, פסק השופט בנושא ההוצאות, והורה לנתבעים המשלמים לכסות את הוצאות התובע ושכר טרחת עורך דין. הסכומים נקבעו בהתאם לחומרת מעשיהם של הנתבעים, ואילו התובע חויב לפצות את שני הנתבעים המפוטרים בגין הוצאותיהם ושכר טרחת עורך דין.