תמ"ש 2880/00

תקציר

פסק דין זה מתייחס לתביעות כספיות שהגישו מספר תובעים כנגד הנתבע לפיצויים בגין נזקי גוף ונפש. התובעת מס' 2, אשר נאנסה ובוצעה בה מעשה סדום על ידי הנתבע בהיותה בת 11, תובעת ממנו פיצוי בגין הכאב הנפשי העז שנגרם כתוצאה מכך, אשר לא דעך עם הזמן. השופט מקבל את התביעה ופוסק לה סך של 464,207 שקל, בחלוקה למספר קטגוריות נזק. אלה כוללים, בין היתר, כאב וסבל, אובדן השתכרות עתידי והוצאות נסיעה. סכום זה מביא בחשבון סכום של 80,000 ₪ שהנאשם חויב לשלם לקטין בהליכים פליליים קודמים, ואשר ינוכה מהסכום הנוכחי. התובעת מס' 1, אמה של הקטינה, תובעת פיצוי בגין נזקים נפשיים שנבעו מהגילוי כי בן זוגה התעלל מינית בבתה. השופטת מוצאת כי מתקיימים ארבעת היסודות המקימים חובת זהירות מצד הנתבעת כלפי התובעת מס' 1 ופוסקת לה סך של 93,144.50 ₪. סכום זה מפצה אותה על כאב וסבל ואובדן השתכרות עתידי, ואינו כולל נזקים אחרים הנתבעים, כגון הוצאות רפואיות, שלדעת השופט לא הוכחו. התובעת מס' 1 אף מעלה תביעה חוזית כנגד הנתבעת על בסיס הסכם חיים משותפים שנחתם ביניהם. על פי ההסכם, הנתבע היה אמור לפרוע את המשכנתא על דירתם בלבד. התובע מס' 1 טוען כי הנתבע לא עשה כן ומבקש לחייבו לכסות את החובות הכספיים הנובעים מכך. עם זאת, השופטת דוחה טענה זו וקובעת כי על פי ההסכם, חובת הנתבע לשלם את המשכנתא תקפה רק כל עוד בני הזוג חיים יחד. השופטת דוחה גם את טענת התובע מס' 1 כי הנתבע לא החזיר באופן מיידי סכום של 10,000$ לטובת המשכנתא, בנימוק שהתובעת מס' 1 לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בכך. הנתבעת טוענת מנגד כי יש לקזז כל סכום שנפסק לתובעת מס' 1 כנגד דמי השכירות היחסיים בגין הדירה בה היא ממשיכה להתגורר. השופט דוחה טענה זו בנימוק שהיא לא הועלתה מספיק בהגנה וגם היא חסרת שחר. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.