עע"מ 2219/10

תקציר

פסק הדין דן במורכבות ההתיישבות והבנייה בפזורה הבדואית בנגב, תוך הכרה בקשיים במדיניות התכנון, בסכסוכי בעלות על קרקעות ובאכיפת חוקי הבנייה. היעדר האכיפה הביא לריבוי עבירות בנייה. פסק הדין בוחן את אחריותן של ועדות התכנון המקומיות והמחוזיות בשמירה על חוקי הבנייה, לצד תפקידי התמיכה של רשויות אכיפה אחרות. היא מדגישה את הצורך במאמץ משותף באכיפת חוקי התכנון, במיוחד כאשר הוועדות המקומיות מוגבלות במשאבים. הערעור מתייחס באופן ספציפי להליכי האכיפה עליהם הורה בית משפט קמא בתוך תקופה של 12 חודשים, אשר פסק הדין רואה בהם מופרזים בהתחשב במשאביהם המוגבלים של המערערים. תחת זאת, פסק הדין מורה למערערים להמשיך ולאכוף את חוקי הבנייה על פי סדר העדיפויות שלהם, בשיתוף פעולה עם היועץ המשפטי לממשלה וגורמי אכיפה משלימים. גם השלטון המרכזי צפוי לסייע לרשויות המקומיות בעניין זה. פסק הדין מכיר בהתקדמות שהושגה באכיפה בהליך הערעור, אך מצר על העיכוב בנקיטת הפעולה. בסופו של דבר, הערעור מתקבל, ופסק דינו של בית משפט קמא נדחה. פסק הדין מדגיש את הצורך בשיתוף פעולה בין הרשויות המקומיות, האזוריות והמרכזיות למאבק בבנייה הבלתי חוקית. השופט דנציגר והשופט עמית מסכימים עם ההחלטה.