ת"א 1892-12-22

תקציר

התובע הגיש תביעה אך לא התייחס לכתב ויתור חתום, הקשור לפרויקטים נשוא התביעה ומודה בקבלת תשלום בהתאם לתנאי כתב הוויתור. התובע טוען כי לא הבין על מה חתם שכן אינו יודע לקרוא עברית והסתמך על עורך דינו. הנתבעים מתנגדים לטענות התובע ומבקשים את בקשת התיקון והפינוי. השופט, לאחר ששקל את בקשת התובע ואת השלב הפרוצדורלי, מחליט לדחות את הבקשה לתיקון התביעה ולאפשר את בקשת המחיקה משום שהתביעה הראשונית אינה מתייחסת די הצורך לכתב הוויתור החתום, ובקשת התיקון אינה מקימה עילת תביעה כנגד הנתבעים. היא גם אינה מפרטת את דרישות המינימום ומתעלמת מהחשבונית שהגיש התובע, המאשרת את תוקפו של כתב הוויתור. בנוסף, מציינת השופטת את חוסר שקידתו של התובע בטיפול במחדלים ואת האפשרות להגיש תביעה חדשה. לפיכך, הבקשה לתיקון התביעה נדחית, בקשת המחיקה מתקבלת, והתובע חויב בתשלום שכר טרחת עורך הדין של הנתבעים. לתובע יש זכות לערער על ההחלטה והוא יכול להגיש תביעה חדשה אם הוא משלם אגרה נוספת.