תלה"מ 41769-11-19

תקציר

פסק דין זה דן בכוונתם של שני בני זוג לשעבר לחלוק בנכסים שצברו במהלך 26 שנות מערכת היחסים שלהם. הגבר טען לזכויות בנכסי האישה, לרבות רכושה, חשבונות הבנק שלה וזכויותיה הסוציאליות. האישה, לעומת זאת, ביקשה מבית המשפט להורות על פינוי בן זוגה לשעבר מהנכס המשותף להם. השופטת הכירה בצדדים כידועים בציבור על בסיס חייהם האינטימיים והמשותפים. עם זאת, השופט קבע כי הגבר לא הביא ראיות מספיקות לטענותיו על רכושה של האישה. הנכס המדובר ניתן לאישה במתנה על ידי אביה ולכן נחשב לרכוש חיצוני, הדורש ראיות נוספות להוכחת כוונת השיתוף. טענותיו של הגבר כי אביה של האישה התכוון להקנות לו זכויות בנכס, כמו גם טענותיו בדבר פיצוי כספי לאחיה של האישה, לא נתמכו בשום תיעוד או ראיה. יתר על כן, השופט לא מצא כל ראיה להשקעה כספית משמעותית של האיש בנכס כדי להצדיק זכויות משותפות. לגבי חשבונות הבנק פסק השופט לטובת האיש, וקבע כי החשבונות נוהלו במשותף והצביעו על כוונה לחלוק. גם תביעותיה לזכויות סוציאליות של האישה היו משותפות, בהתחשב בכך שהצדדים השתמשו במשותף בקצבאות ובפנסיות להוצאות המחיה שלהם. השופט קיבל את תביעת האישה לפינוי הגבר מהנכס, וקבע לוח זמנים לפינוי. בקשתו של האיש להמשך השימוש בנכס נדחתה. בנוסף, הכריע השופט בתביעה שהגישו בנותיה של האישה מנישואים קודמים, וביקש סעד הצהרתי בנוגע לזכויותיהן בנכס. השופט קיבל את טענותיהם, שכן האישה הסכימה להעביר להם את זכויותיה. טענותיו המנוגדות של האיש נדחו. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם, והשופטת התירה את פרסום פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים.