ע"פ 3852/13

תקציר

המערערים, בני זוג נשואים, הורשעו על סמך הודאתם בשורה ארוכה של עבירות רכוש ואלימות. סעיפי האישום שלהם כללו בין היתר הונאה, גניבה, שוד, תקיפה וחטיפה. הבעל היה הכוח הדומיננטי מאחורי הפשעים ויוחסו לו רוב האישומים (18 בסך הכל), ואילו לאישה יוחסו שמונה. שיטותיהם כללו התחזות - התחזות לעובדי סלקום או שוטרי מג"ב - וזיוף מסמכים. הם ביצעו את רוב הפשעים הללו יחד, כשהם מכוונים לבתי בושת, ובחלק מהמקרים משתמשים באלימות ובחטיפה. בית המשפט המחוזי קבע את טווח הענישה של הבעל על על 7 עד 12 שנות מאסר, ושל האישה על 3 עד 6 שנים. בגזר הדין שקל בית המשפט המחוזי גורמים כגון הודאת המערערים וחרטתם, ואת נסיבותיהם האישיות. על הבעל נגזרו תשע שנות מאסר, ואילו על האישה נגזרו שלוש שנים וחצי. המערערים ערערו על חומרת עונשם, אך ערכאת הערעור דחתה את ערעורם. בית המשפט מצא כי עונשי המאסר שגזר בית המשפט המחוזי ראויים ונמצאים בטווח המקובל, בהתחשב בחומרת העבירות – שורה של עבירות מתוכננות שכללו התחזות ואלימות – וברישומם הפלילי של המערערים. נלקחו בחשבון הרשעותיו הקודמות של הבעל בעבירות רכוש ואלימות ותפקידה המשני של האישה בעבירות. ערכאת הערעור הדגישה את חומרת העבירות וקבעה כי הלקחים שהופקו ממקרה זה צריכים לשמש גורם מרתיע. משכך, נדחו הערעורים, תוך שמירה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי.